אצבעותייך פורטות ניצוצות של תשוקה
את משאירה אחריך שביל של כוכב כוכבים
את זזה כמו הפרחים ברוח
רק דבר אחד תדעי לך
כל אלו מילים ריקות,
אבל אני מוכן לומר כל דבר
רק שתהיי מרוצה
באהבה.
[ליצירה]
אינני יכול לומר שהשיר יפה בשל יצירה הומוגנית ודבר אחד פגום הורס את הכל זה טבעם גם של החיים.
אבל זה לא אומר שלא נהניתי לקרוא אותו בגלל הרבה ואף רובם של קטעים טובים
ההתמקדות בנושא הירח ניראה לי הייתה מיותרת.
אולי במקום לומר שצורת הירח לימדה על ההמשכיות היה ניתן לומר שמולד הירח הוא שנתן.
ונהניתי לראות מקוריות
[ליצירה]
יש כאן צביעות פוטנציאלית
לפעמים הבקשה מאלוקים להראות לך את הדרך
היא תירוץ להיות כמוץ אשר תידפנו הרוח. במקום לעשות את המאמץ להיות כעץ שתול על פלגי מים
[ליצירה]
סדר השורות בשיר הולך כך -
מחשבה מקובלת ומוכרת
מחשבה מקובלת בעלת אופי קצת יותר נסתר עם זאת מוכרת לרוב
תחושה ציורית אבל חבוטה ממש כאילו היית מוכרחת מתוקף החברה שבה את חונכת להשתמש דווקא בדימויים הללו בכדי לתאר את הרגשתך. זה סימן להסתכלות עצמית רדודה מהסוג הגרוע ביותר שהאדם שעשה מעט מאמץ וגילה משהו בטוח בעצמו שהדבר שמצא גדול ונורא וראוי לגילוי.
לפותה בחיבוק חם.
זה מזכיר לי מאוד את אמצעי השיכנוע שמשתמשים בפרוסומות בו נותנים לאדם תמונה מסוימת מחיי היומיום שלו והוא אמור לומר כן גם לי היה ככה כן גם אני כזה וכך להזדהות עם המסר שבפרסומת אפילו שהמסר יכול להיות אלפי שנות אור הרחק מהמצב האמיתי ממש כמו שבשיר שלך.
ממשיכה למין לוגו שכזה - שוב משפט דטרמניסטי שמעיד על הסתכלות ירודה - צאי מנקודת הנחה שהמילים הם סוג של אופן של ביטוי ווקאלי לתודעה כל אותם תחושות שצפות על המים ממש בדומה לצופית שעל מימי הירקון הם אותם תחושות שעליהן נאמר "השם יודע מחשבות אדם והמה הבל" -
והאמת שחם לי מדי בכדי להמשיך
תגובות