אצבעותייך פורטות ניצוצות של תשוקה
את משאירה אחריך שביל של כוכב כוכבים
את זזה כמו הפרחים ברוח
רק דבר אחד תדעי לך
כל אלו מילים ריקות,
אבל אני מוכן לומר כל דבר
רק שתהיי מרוצה
באהבה.
לוגן לוגן
-
נו ההוא מאקס מן
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מהזה כוכב כוכבים? [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] אולי רצית לומר...אבקת כוכבים...? או שלא.. [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה כל מה שהיא רוצה,אולי לא שווה?... אם תוכן המילים אינו מועיל,אני חושב שלא שווה לאומרן... [ליצירה]
- [ליצירה] לנסיך הקטן - האמת לא אהבתי את השיר הזה בכלל ובאמת יש מילים שלנו לא ראוי לאמרן [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מקורי אבל פשוט [ליצירה]
- [ליצירה] מרענן בחידושו ויש בו הבעה מעולה [ליצירה]
- [ליצירה] רק בסוף הרגשתי פיספוס אולי תסתכל יותר על עצמך תראה אם באמת אתה מאמין בו אבל השיר מאוד טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מפעל יפה אבל למה דווקא להכניס את השם לשירי הילדים זה עלול להיות מסוכן מאוד בטווח הארוך משום שהדיבור בו מצמםצם אותו. והשתיקה היא התהילה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואללה שיר מרענן נחמד לקרוא אותו ככה בפעם הראשונה בבוקר. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי בדיוק אותו משפט בספרות חז"ל פעם רק לגבי מת יענה עם הראש שטמון בחול [ליצירה]
- [ליצירה] כשאחד בא לתאר מצב עצוב במיוחד או לחילופין שמח במיוחד. באופן טבעי אנחנו נשמים פיוטיים לא מדברים כדיברנו ביומיום והסיבה היא שאירועים כאלו אנחנו לא תופסים בחושים אלא במה שעושה אותנו אנושיים. מקור השירה ממש. לכן בעל כורחנו אנחנו מתטאים בצורה הזאת וכך בדיוק ניראה השיר שלך. הבעיה היא שככל שאנחנו פחות מסתכלים בשכלנו על התודעה שלנו אנחנו מגיעים לסתירות גדולות יותר. למשל אם אני אומר גל הוא בנאדם אבי הוא בנאדם אז גל הוא אבי. הדוגמא הזאת מראה ניסיון כושל בצורה ברורה לתאר את מה שאנחנו מכירים בתודעה. לכן התפקיד של השכל לברר כמה שיותר כיצד לתת צורה במקרה הזה הצורה היא מילים למה שאני חש בתוכי. וניראה לא השקעת מספיק בשיר אמנם השקעת אבל לא קרוב למספיק מהבחינה שתיארתי. נתת לדברים יותר לבוא יותר בטבעיות וזה פשוט לא מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי מלקרוא את הקטע אני חושב שהוא טוב אבל עם זאת גם ניראה לי שהכותב לא כתב את הדברים כהוויתם אלא חלק כהוויתם וחלק כדברים שהם פשוט מקובלים על הרוב בחברה. גם שמהבחינה הזו כאילו לא היית סופר עד הסוף. אז חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] סדר השורות בשיר הולך כך - מחשבה מקובלת ומוכרת מחשבה מקובלת בעלת אופי קצת יותר נסתר עם זאת מוכרת לרוב תחושה ציורית אבל חבוטה ממש כאילו היית מוכרחת מתוקף החברה שבה את חונכת להשתמש דווקא בדימויים הללו בכדי לתאר את הרגשתך. זה סימן להסתכלות עצמית רדודה מהסוג הגרוע ביותר שהאדם שעשה מעט מאמץ וגילה משהו בטוח בעצמו שהדבר שמצא גדול ונורא וראוי לגילוי. לפותה בחיבוק חם. זה מזכיר לי מאוד את אמצעי השיכנוע שמשתמשים בפרוסומות בו נותנים לאדם תמונה מסוימת מחיי היומיום שלו והוא אמור לומר כן גם לי היה ככה כן גם אני כזה וכך להזדהות עם המסר שבפרסומת אפילו שהמסר יכול להיות אלפי שנות אור הרחק מהמצב האמיתי ממש כמו שבשיר שלך. ממשיכה למין לוגו שכזה - שוב משפט דטרמניסטי שמעיד על הסתכלות ירודה - צאי מנקודת הנחה שהמילים הם סוג של אופן של ביטוי ווקאלי לתודעה כל אותם תחושות שצפות על המים ממש בדומה לצופית שעל מימי הירקון הם אותם תחושות שעליהן נאמר "השם יודע מחשבות אדם והמה הבל" - והאמת שחם לי מדי בכדי להמשיך [ליצירה]
- [ליצירה] השיר ניראה לי מזויף לא החיפוש אחר האמת האישית אלא אחר החולף מתבטא בו. [ליצירה]
תגובות