אצבעותייך פורטות ניצוצות של תשוקה
את משאירה אחריך שביל של כוכב כוכבים
את זזה כמו הפרחים ברוח
רק דבר אחד תדעי לך
כל אלו מילים ריקות,
אבל אני מוכן לומר כל דבר
רק שתהיי מרוצה
באהבה.
[ליצירה]
מה את מצפה שתקיימי מצוות אז אלוקים יעשה לנו טוב
את מצפה מאלוקים
במקום לקיים מקרא פסוק
עיננו צופות לך...
את מצפה
לא צופה מצפה
אם כך אלוקים שלך הוא לא ה' אלא ההרמוניה האנושית את ה' שנאי עובד חיללת כשנתת לו תפקיד למלא בעולם הזה. במקום שאנחנו נמלא את התפקיד שהוא נתן לנו ולא לשאול שאלות ושלא על מנת לקבל שכר את אומרת לא יש לו תפקיד אבל משום מה הוראות ההפעלה שלו - המצוות - לא עובדות.
אז תזהרי מאמונה שכזו - אמונה שתלויה בדבר - משום שאת עלולה לגלות שנגמרו הבטריות ולכפור בעיקר
[ליצירה]
בכל מקרה
ההשראה הייתה לאור הפרקים החדשים של הסדרה סמולוויל
כאילו נשמה נולדה לעולם ואני לא מתכוון לתינוק ולגדילה שלו אלא לאותו רגע שבו אדם מהרהר על עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו נולד
אז אתה נמצא במצב של משבר זהות העבר שלך לא אומר מי אתה
המקרים שנקלעת אליהם ברגע שהתעוררת הם לא שם כי הם חלק ממך כאילו גם הצורה בה אתה נראה והחיים שלך נראים. זה לא אתה
מי אני - מה האמת שלי - זה יכול לבוא רק ממני.
אמנם יכול להיות שהסיפור כבר נכתב. שהסוף - כדבריו של הסוכן סמית' במטריקס לניאו - הוא בלתי נמנע
אבל התפקיד שלנו שמגדיר אותנו כאשר כל השאר לא משנה הוא הצורה בה הסופר חושב עלינו. מה הוא חושב עלינו זה תלוי בנו. כלומר במה שאנחנו חושבים עליו אם בכלל.
[ליצירה]
זה מדהים לראות כתיבה חסרת פניות על החיים כמו שהם דרך עין בלתי מזוינת.
מדהים ונדיר דרוש אפילו סוג של אומץ לראות את היופי שבתכיבה הזאת. פשטות.
רק טולסטוי זכה בנובל על כתיבה כזאת.
שלושה דברים משכללים אותה.
אבחנה חדה לכוונת הדמויות.
לתת נופח אנושי לדמות שמצטיירת רע כמו הטוב.
כיוון שבכתיבה כזאת אין רעים וטובים.
למצוא את המילים שמושכות תמיד לתפיסת העולם של הסופר.
[ליצירה]
בבית ראשון הבנתי שכביכול חזרת לתשובה משום שיש לך בעיות קשות
בבית שני הבנתי שחזרת כביכול בתשובה מתוך ברירת מחדל אין לאן ללכת שעדיף לי יותר מכאן אתך
בבית שלישי הבנתי שכביכול חזרת בתשובה מתוך צורך עמוק למשמעות לאור בחיים
[ליצירה]
תגובות