[ליצירה]
אני לא יודע אם סתם יש לי ממצב רוח לתת מחמאות יחסית היום
גם השיר הזה ניראה נחמד.
אם כבר אני אציין כאן את ההחמצה שאני מרגיש מהרבה משוררים היום וכאן והנוכחי שבתגובותיו אני כותב. החמצה שמשוררים לא מתאמצים לעשות סדר למילים שלהם.
זה מגמה שננתהוותה במהלך הרבה מאוד שנים. מהצורה המדוקדקת של ימי הביניים לאנדרלמוסיה הנוכחית שמקורה אולי בגלל חוסר הזהות שהתרבות שלנו מושכת. חוסר זהות שמתבטא בבילבול.
אולי אבל דווקא עכשיו ראוי למצוא מקום לסדר דווקא בתקופה הזו של בילבול משום שמציאת סדר בימים טרופים אלו יכולה לנבוע רק מתוך ראיה חודרת ועמוקה ביותר שתטיב עם האדם שיבצע אותה ם שירו ועם קוראיו.
[ליצירה]
בשתי השורות הראשונות של השיר כבר התחלתי לבנות ביקורת בראש אבל כשהמשכתי כאילו ריצדו המילים דעתי מי לטוב מי לרע. השיר גדוש ויש הרבה שורות יפות למשל כבר נדרתי נדר שתיקת הנווד...
ויש שורות פחות להוות לה כתף בעת צרתה... שנשמע מאולץ.
סך הכל הרושם היה כמעין חרב שלהבה אך יצא מהכבשן עודנה לוהטת ואי אפשר לדעת מה יצא בסופו של המחבר אם לטוב אם לרע.
[ליצירה]
אייש העיקר של השיר
איך זה שפיספסתי - אבל עכשיו ציפור שבלב מחפשת אותך.
זה יפהפה התימצות הזה הרעיון הזה ניראה לי נדיר ביופי שלו
השיר הורס את הכל הרבה מילים שכאילו באות להסביר במסווה את המהות של השיר רק מורידות ממנו ומצמצמות אותו
כל החלק האחרון - הוא כמו הסבר למשהו שכל המוסיף לו גורע ממנו
[ליצירה]
יש שני סוגים של אלוקים.
השני הוא האידיאל שלנו תמצית התקווה
ותפקידו הוא לשמש נחמה
כותב הרמב"ם שהוא יכול לבכות מלראות שירים שנכתבים על הקב"ה
אבל לא על שיר כזה ניראה לי שהוא דיבר.
ומה הייתי אמור להבין
ניסית לעשות משהו בשביל מישהו
לא ממש הלך לך אבל השתדלת
עד כדי כך שנדמית כקורבן
מצאת את עצמך אפופה בעשן - של סיגריות - סימן למתחים ודכאונות
והוא מצדו במקום להתחשב בהשתדלות
הקפיד יותר
ואף השאיר אותך בהרגשת ניכור מהעולם
ממשיכה כמעין קורבן לנסות
תגובות