[ליצירה]
תיאור של הלך רוחו של המשורר
בסיטואציה מסויימת
אמנם בכוונה לשתף את הקורא
אבל התיאור הספציפי הזה עושה בדיוק ההיפך
ומפריד את הקורא והמשורר
משום שזה לא עולם פנימי שאת מתארת
לא העברת את המערכת שהיא מרקם העולם שלך
אלא הבאת איזו תופעה מסוימת שאני כביכול אמור להבין אותה כשאין לי כלי ואין לי מערכת להבין אותה אלא את הכלים והמערכת או תפיסת העולם שלי
ככה שבסוף אני נשאר אני ואת נשארת את ואת נראית ואני רואה ואין חיבור
[ליצירה]
אולי אפשר לכתוב
את החיים שבך
מכתיבים לך
אתה לא צריך להתאמץ להתחבט
אצלך אין חרטות
את הכל מכתיבים לך
אז זה רעיון יפה שאפשר לפתח היית יכולה ללכת יותר עמוק ברבדי התודעה האנושית למצוא את ההסתכלות המיוחדת והאינטימית על היומן
זו לא הסתכלות שונה משלך אלא הסתכלות שהיא שלך רק שהיא יותר בסיסית ולכן גם פחות ברורה וברמת מודעות נמוכה
[ליצירה]
בכל מקרה
ההשראה הייתה לאור הפרקים החדשים של הסדרה סמולוויל
כאילו נשמה נולדה לעולם ואני לא מתכוון לתינוק ולגדילה שלו אלא לאותו רגע שבו אדם מהרהר על עצמו מעלה עליו הכתוב כאילו נולד
אז אתה נמצא במצב של משבר זהות העבר שלך לא אומר מי אתה
המקרים שנקלעת אליהם ברגע שהתעוררת הם לא שם כי הם חלק ממך כאילו גם הצורה בה אתה נראה והחיים שלך נראים. זה לא אתה
מי אני - מה האמת שלי - זה יכול לבוא רק ממני.
אמנם יכול להיות שהסיפור כבר נכתב. שהסוף - כדבריו של הסוכן סמית' במטריקס לניאו - הוא בלתי נמנע
אבל התפקיד שלנו שמגדיר אותנו כאשר כל השאר לא משנה הוא הצורה בה הסופר חושב עלינו. מה הוא חושב עלינו זה תלוי בנו. כלומר במה שאנחנו חושבים עליו אם בכלל.
[ליצירה]
מבחינה פיוטית השיר לוקה בחסר.
אין תחכום במילים.
אולי את מכירה את השיר -
גשם יורד על פני רעי
על פני רעי החיים אשר מכסים ראשיהם בשמיכה
ועל פני רעי המתים אשר אינם מכסים עוד
שיר קצר גדוש בתוכן ומשחקי מילים משמעויות ומסרים.
אין מבנה לשיר, אין חריזה, אין קצב לשיר, גם הקשר בין הבתים הוא לא טבעי.
הוא לא צריך להיות הגיוני משום שמדובר פה בתהליכים תודעתיים אבל לתהליכים הללו כן יש הרמוניה שבשיר הזה אין.
[ליצירה]
גן האהבה - יופיה של האהבה ע'פ בלייק (מלאה חוויות).
הכנסייה - האנטיתזה לאהבה - סגורה.
אפשר להקביל את השיר למציאות החרדית - צריך לחיות את החיים ולא לחרוד מהם.
תגובות