[ליצירה]
אני זוכר שקראתי פעם טקסט ספרותי ומופיע בו אדם שמנקודה מסוימת כאילו מותו חייב לבוא. ואותו אדם מרגיש בזה ומגיב לזה בהשקפותיו בייחוד שהן היו מהטובות שראיתי. הטקסט היה עמוק בצורה מעוררת השתאות אבל זה לא ההשקפות של האדם שהלך למות בטקסט אלא נפשו של המחבר שמורגשת בטקסט ומתייחסת לדמות הכביכול עמוקה שלו.
אני בא להגיד כאן שהשיר סובב נושא מאוד קשה שלא ניראה לי שנגעת בו. אולי אפילו אי אפשר לגוע בו. אבל את מאמינה במילה.
כמובן שאין רוצני לזלזל במחשבות והשקפות ואמירות רבות משמעות של דנים למיניהם אז אני אתן לחכם מכל אדם לעשות זאת בשבילי "רבות מחשבות בלב איש.. והן כולם הבל ורעות רוח"
תגובות