[ליצירה]
אין מטרה קצבית לשירה ואף אין לו קצב בכלל.
מטרה קצבית יכולה להיות בדומה לסיפורי קנטנברי קצב שנקרא כפעימות הלב שממחיש את ההתפעמות.
התבנית של השיר איננה אחידה ובת מטרה
הדימויים שבשיר אינם מגוונים במיוחד ומתפתלים בנסיונם לתאר תודעתך משום שהם לא מתאימים לשרעפים הספציפיים הללו ואת מוצאת את עצמך נצרכת להתפתל במקום לזרום בתיאור מטאפורי.
וגם אם היה לך את כל זה והיית מוכיחה מצויינות ספרותית עדיין היה נשאר החסך הקוגנטיבי.
חוסר העמקה במושג ענווה.
תחשבי על זה -
הרי אם את טוענת שאינך מסוגלת לתפוס את השם.
כיצד את יכולה לבקש ממנו דבר.
האם יתכן לבקש דבר ממי שאינך יודע מי הוא
אם כן אז ממי אתה מבקש
לבקש זה תמיד ממישהו
מקסימום אפשר לומר שכמו בתהילים אין כאן בקשה אמיתית אלא גילוי של צרכים עמוקים של אדם.
בכל מקרה זה רק כמה נקודות.
[ליצירה]
סדר השורות בשיר הולך כך -
מחשבה מקובלת ומוכרת
מחשבה מקובלת בעלת אופי קצת יותר נסתר עם זאת מוכרת לרוב
תחושה ציורית אבל חבוטה ממש כאילו היית מוכרחת מתוקף החברה שבה את חונכת להשתמש דווקא בדימויים הללו בכדי לתאר את הרגשתך. זה סימן להסתכלות עצמית רדודה מהסוג הגרוע ביותר שהאדם שעשה מעט מאמץ וגילה משהו בטוח בעצמו שהדבר שמצא גדול ונורא וראוי לגילוי.
לפותה בחיבוק חם.
זה מזכיר לי מאוד את אמצעי השיכנוע שמשתמשים בפרוסומות בו נותנים לאדם תמונה מסוימת מחיי היומיום שלו והוא אמור לומר כן גם לי היה ככה כן גם אני כזה וכך להזדהות עם המסר שבפרסומת אפילו שהמסר יכול להיות אלפי שנות אור הרחק מהמצב האמיתי ממש כמו שבשיר שלך.
ממשיכה למין לוגו שכזה - שוב משפט דטרמניסטי שמעיד על הסתכלות ירודה - צאי מנקודת הנחה שהמילים הם סוג של אופן של ביטוי ווקאלי לתודעה כל אותם תחושות שצפות על המים ממש בדומה לצופית שעל מימי הירקון הם אותם תחושות שעליהן נאמר "השם יודע מחשבות אדם והמה הבל" -
והאמת שחם לי מדי בכדי להמשיך
[ליצירה]
אני מתכוון שלפעמים ניראה לנו שאנחנו מאמינים במשהו
כמו איוב הרי הוא לא היה אומר את דברי התוכחות שלו לקדוש ברוך הוא אם הוא לא היה מאמין בהם
אבל בסוף כאשר אלוקים מוכיח אותו הוא מגלה שמעולם לא הייתה לא בעיה עם ה' אלא הכל נבע מחוסר העמקה באמונה שלו עצמו הוא לא הבין במה הוא האמין עד שלא הראו לו.
תגובות