[ליצירה]
יש שני סוגים של אלוקים.
השני הוא האידיאל שלנו תמצית התקווה
ותפקידו הוא לשמש נחמה
כותב הרמב"ם שהוא יכול לבכות מלראות שירים שנכתבים על הקב"ה
אבל לא על שיר כזה ניראה לי שהוא דיבר.
ומה הייתי אמור להבין
ניסית לעשות משהו בשביל מישהו
לא ממש הלך לך אבל השתדלת
עד כדי כך שנדמית כקורבן
מצאת את עצמך אפופה בעשן - של סיגריות - סימן למתחים ודכאונות
והוא מצדו במקום להתחשב בהשתדלות
הקפיד יותר
ואף השאיר אותך בהרגשת ניכור מהעולם
ממשיכה כמעין קורבן לנסות
[ליצירה]
תשמע, תאמת, החלק הראשון גאוני (וזאת מילה שאני לא מרבה להשתמש בה בכלל בכלל).
החלק השני, לא מסתדר לי, השימוש בסלנג הצבאי זה גם רעיון אדיר, אבל כל התיאור של החלק האחרון לא ניראה לי מציאותי. הוא מתואר יפה אך לא קשור למציאות.
אני לא יודע אם יש קשר בין מה שרצית לומר, למה שכתוב, למה שמבינים ממה שכתוב.
הייתי עושה שם סדר ומאריך את השיר לטובת אלו שרוצים להינות ממנו עוד.
[ליצירה]
לא מקובל עלי ומשום מה?
משום שאת טוענת שאת כותבת כמו שאת מרגישה
הבעיה היא שלדעת את עצמנו זו לא מטרה פשוטה כלל
לרוב אנשים אחרים יכולים לשפוט אותנו הרבה יותר טוב
גם אם היינו רואים מהלך יום שלנו שצולם במצלמה נסתרת בטלוויזיה בטח היינו מגלים שאנחנו מתנגים הרבה אחרת ממה שאנחנו תופסים את עצמנו כשאנחנו מתנהגים
הסיבה היא
שלמעשים שלנו יש מספר רבדים לפעמים מספר רב ולפעמים ביומיום אנו יכולים לראות רק את הרובד העליון. אבל את הסיבה האמיתית לדברים שלנו קשה מאוד לראות ובכלל נדיר מאוד לראות אותה זה אפילו לא עניין של לנסות אלא של כישרון רב והרבה לימודים על מנת להיות מסוגלים להסתכל עמוק בנבכי התודעה
כשאחד כותב שיר שבא ממנו
יש תהליך של הסתכלות פנימית ואנחנו מגלים דברים בכתיבה שנראים כאילו הם הם מהות פעולתינו רק משום שהם באו ממקום נסתר.
אבל באמת הדרך עוד ארוכה. ולא צריך ליפול בפח שטומן לנו הדמיון.
תגובות