[ליצירה]
לא נכון!!
תגובה לתגובה של נפש-
לא משלמים מחיר של שחיקה רוחנית-
בונים ויוצרים.
אם שותקים - מביעים הזדהות שבשתיקה עם הדבר הזה .
אתה לא חייב להיות חלק מזה.
כשמזדהים עם המדינה , אוהבים אותה , אך לא שותקים או מכסים על כל מומיה!!
מבקרים , ולא קוראים לרגש הדחיה בשם ילדותי, להפך מבינים שהוא גדולתינו , וממנו שואבים כוח להמשיך ולתקן.
נריה
[ליצירה]
יש צדק בדבריך
ברגע שאתה מקבל החלטה שאתה חלק מהעולם, נושא בצרת הרבים, הולך לצבא ויוצא לעבוד - אתה משלם מחיר של שחיקה רוחנית. גם אם יש לך כיפה שחורה, אתה מצביע ג' או שס ומקפיד בבית להימנע מכל הפאסט נישט.
לגבי המיזרוחניקעס, אומרים בשם 'גודויל' אחד שהשיטה שלהם היא הכי טובה, אבל רק אצל יחידי סגולה. אצל רוב העם יוצאים ממנה קלקולים נוראיים.
הוא צדק.
והלואי שנזכה להיות בין יחידי סגולה.
מועדים לשמחה!
[ליצירה]
כפי שכתב אביהוא, ההתבגרות והיציאה לחיים משנה את האדם. אני לא חושב שרק לרעה, וגם מההיבט הדתי.
לגבי ה'חברה'. איני מוסמך להכתיר יחידי סגולה או לפרש את דברי אותו גדול. אני חושב שיש בהם מן האמת:
א. החברה המיזרוחניקית מוציאה מתוכה אנשים מיוחדים במינם, שהצמצום האידאולוגי החרדי לא מסוגל להצמיח.
הטיב לבטא זאת אחד המשתתפים בפורום 'עצור כאן חושבים' באתר הייד פארק, המכונה 'אקדמאי' (המדובר באיש אקדמיה שגדל והתחנך בציבור החרדי') ושטבע את מושג ה'חרדים פלוס'. עיינו בלינק (הודעתו נמצאת בעמוד 5 באשכול).
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=820654
ב. בד בבד, החברה המיזרוחניקית מוציאה המונים שרחוקים מדרכה של תורה בכל מובן, ואל לנו לטאטא את העניין אל מתחת לשטיח או לכיפה הסמלית.
נגה-נגה, על מיטב בנינו ובנותינו אני יכול להעיד שהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מתודעת "השאיפה הבלתי פוסקת והניסיון המתמיד והצער המתלווה לכשלונות שבין לבין". במקרה הטוב, הם סתם משילים מחיהם סממנים הלכתיים וזה לא מטריד אותם במיוחד. במקרה הפחות טוב, הם עושים להשלה הזו אידאליזציה, ועוטפים בעטיפה ערכית כל סוג רפש המתגלגל ברחוב.
חג שמח!
[ליצירה]
הרגש הדתי ילדותי של פעם..
הוא לא אבד לבלי לשוב,פשוט התבגרת,
חפש אותו שוב..הצלחה..פסח כשר ושמח,והעיקר להוציא את החמץ מהלב,להוציא את המיותר,את הטפל..
[ליצירה]
מסכים עם כל מילה.
אגב, מעולם לא ראיתי חרדי נעלב שמכנים את החבר'ה שלו שחויייירים/דוסים/חריידים וכיו"ב. צאו מזה כבר מיזרוחניקעס.
מה יותר טוב - דתי-לאומי? ציוני-דתי-ריאלי? דתיה-מכנסים-ושרוולים בינוניים? כיפה סרוגה - בלי דוגמא?
[ליצירה]
---
לי יש בעיה עם הכינוי הזה, כיוון שהוא נובע מזלול חרדי בתנועה שדי מייצגת את התחלת התפתחותנו כחברה. גם עם המילה 'דוס' יש לי בעיה.
כיום הכוונה במילה מיזרוחניק היא לחפיפניק, ואני לא רוצה להביא דוגמאות למה זה חפיפניק.
בכל מקרה, בלי להיכנס לדיון (ובעיניי דווא מאוד מוצא חן שלאחרונה מתפתחים דיונים על יצירות ועל הערכים המובאים בהן), מאוד אהבתי את הקטע.
אבל בתמימות של הילד חסר משהו מהותי, חסרה ההבנה, ההפנמה.
הסינתזה בין האינטלקט של המבוגר לעשייה התמימה של הילד, היא הפיתרון, לענ"ד.
:)
[ליצירה]
[ליצירה]
משושה יקר
אפולוגטיקה בגרוש כמו ששטחת כאן כעת, היא אולי מתאימה לפורומים אחרים.
לי בתור 'מיזרוחניק' אין בעיה עם הכינוי הזה.
אין לי גם צורך בעשיית אידיאלזיציה לכל מה שמתקשר עם הכיפה הסרוגה שעל ראשי. בשביל זה מספיק להיות חרדי.
אתה מזכיר לי ששמעתי פעם מרב חב"די שנשאל על חבדניק שהתחלן. הרב ענה שכעת הוכח שהוא מעולם לא היה חבדניק.
חג שמח ושבת שלום.
[ליצירה]
לפעמים,
כשמזהירים בנים מלדבר על הצבא עם בנות שירות לאומי במיל' כי זה משעמם אותן להפליא, אני חושבת על כל הדברים שאני עלולה להפסיד בגלל המלצות שכאלה.
דיברתי הערב עם חברה שסיפרה שאחיה העביר את שביעי של פסח בתוך קקטוס (נשבעת!) בחיכיה לאיזה מבוקש, וחשבתי לי על כל הדברים שעוברים במוחו של ילד בן 19 בשבתו בתוך קקטוס בשביעי של פסח.
תודה על זה, קיץ טוב.
[ליצירה]
אחי,
תזכה למצוות ותאריך ימים.
באמת באמת יפה.
ולכל קודמי המגיבים: די עם הסרטים, צבא זה דבר מעצבן שכולם שונאים. ההירואיות נגמרת ברגע שהמפקד הראשון שלך בטירונות עושה פרצוף וקולות של חלאה ומשם ואילך, במעלה חוט השדרה הטיפש ונבזי של הצבא נתקעים בכל כך הרבה גועל נפש, שכל גיבור מהסרטים היה יורה לעצמו כדור ברגל ומשתחרר.
ולשמור שמונה שמונה זה לא הירואי. זה מדכא.
[ליצירה]
כפי שכתב אביהוא, ההתבגרות והיציאה לחיים משנה את האדם. אני לא חושב שרק לרעה, וגם מההיבט הדתי.
לגבי ה'חברה'. איני מוסמך להכתיר יחידי סגולה או לפרש את דברי אותו גדול. אני חושב שיש בהם מן האמת:
א. החברה המיזרוחניקית מוציאה מתוכה אנשים מיוחדים במינם, שהצמצום האידאולוגי החרדי לא מסוגל להצמיח.
הטיב לבטא זאת אחד המשתתפים בפורום 'עצור כאן חושבים' באתר הייד פארק, המכונה 'אקדמאי' (המדובר באיש אקדמיה שגדל והתחנך בציבור החרדי') ושטבע את מושג ה'חרדים פלוס'. עיינו בלינק (הודעתו נמצאת בעמוד 5 באשכול).
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=820654
ב. בד בבד, החברה המיזרוחניקית מוציאה המונים שרחוקים מדרכה של תורה בכל מובן, ואל לנו לטאטא את העניין אל מתחת לשטיח או לכיפה הסמלית.
נגה-נגה, על מיטב בנינו ובנותינו אני יכול להעיד שהם רחוקים כרחוק מזרח ממערב מתודעת "השאיפה הבלתי פוסקת והניסיון המתמיד והצער המתלווה לכשלונות שבין לבין". במקרה הטוב, הם סתם משילים מחיהם סממנים הלכתיים וזה לא מטריד אותם במיוחד. במקרה הפחות טוב, הם עושים להשלה הזו אידאליזציה, ועוטפים בעטיפה ערכית כל סוג רפש המתגלגל ברחוב.
חג שמח!
[ליצירה]
ההיתר לנשיאת נשק
ההיתר לנשיאת נשק בימינו הוא בגלל 'פיקוח נפש' שברור שדוחה את הבעיה לכניסה לביה"כ ואף את בעיית שבת (מה גם שממילא ברוב המקומות יש עירוב).
בכל מקרה, מקובל בקרב בני ישיבות רבים להצניע את הנשק בעת התפילה (למשל יש שנוהגים להחביאו מתחת לספסל או לכסות את הסטרש"ף בכובע ב' וכד' - כשהם בתוך ביה"כ).
[ליצירה]
מה קורה פה?
מסתבר שאחרי בלותי הייתה לי עדנה.
אז אפתח בתודה לכל מי שנהנו, ובתודה למי שהעמיד אותי באור הסנוורים במרכז הבימה.
נושא אלומותיו - גם אני מתייחס לקטע הזה כאל קישקוש. כל הכתיבה שלי היא קשקוש וכך אני מתייחס אליה. אתה מאידך, הופך אותה לטקסט פילוסופי, מתפלפל בכל פסיק ומחפש איך אני מכניס לחילוני והבלו ומעודד את הטיפוס שאני מעריץ.
אני לא בא אליך בטענות, כי בניגוד לסוערה אתה לא מכיר אותי מעבר למה שפירסמתי בצורה, כך שאתה יכול לברוא אותי בצלם הדמות שאתה מתעב (רק שכחת לייחס לי גלגול עיניים לשמים, וחולצה לבנה ביום העצמאות).
למען הסר ספק, הקטע הזה כולו תיעוד של המציאות. ואת כל החבורה הזו אני אוהב ומעריץ כי הם מסמלים בעיני את מלח הארץ, איש ודרכו שלו.
אגב, מה שהביא אותי לכתוב את זה הייתה הערה של אחד הגיבורים, בנוסח 'איזה יופי שיש מילואים ויוצא להתחכך באנשים שבאזרחות לא נפגשים בהם'. לכן, זה לא משנה שאנחנו כנראה נמשיך להילחם ולעשות מילואים בעתיד. זה סתם כואב שאנחנו צריכים אויב בשביל להכיר את הפסיפס האנושי.
[ליצירה]
גדול :)
אם כי אתה יכול להמשיך את זה הלאה. ייש לנו גם חמים וטעים שיורד מהשמים, זובור במקושש והמקלל, התברברות עצבנית בניווט (אם כי צריך עיון מי בדיוק התברבר, וד"ל), הדחת המפקד עקב התנהגות לא ראויה למפקד, גוזניק שמלווה את המחנה, מרד רובאית (בעצם אפילו כמה) ועוד כהנה וכהנה.
[ליצירה]
כנפי שחר,
בבית שלי, הניקיון לפסח הרבה פחות אובססיבי מאשר בבית הורי (ומן הסתם עוד יותר הרבה פחות מאשר בביתך), כיון שבעניין הזה די לי במה שאסרה התורה וההלכה ואין לי כל עניין לחפש פירורים שאין להם כל משמעות הלכתית ו/או להמשיך את מסורת הדורות של ניקיון אובססיבי חסר תכלית. להתכונן לפסח אפשר גם בדרכים פחות רוחניות, ע"י לימוד למשל.
במבט לאחור, היום אני מבין שהבעיה היא שניקיון בכיסים נחשב בעיני אנשים לסוג של 'קדושה', ושילדים (ולדבריך כנראה גם מבוגרים) נכנסים להיסטריה מכמה פירורים שנשארו להם בכיסים אחרי שהם ביטלו אותם, הפקירו אותם וליתר ביטחון גם מכרו אותם לערבי של המועצה הדתית.
[ליצירה]
יפה...
הטיש בויז'ניץ' באמת מיוחד במינו, גם בגלל כמות החסידים המדהימה וגם בגלל האישיות של הרעבע שיאריך ימים על ממלכתו.
אגב, באחת הקלטות שהוציאו החסידים שילבו כמה קטעי תפילה של הרעבע וזה בהחלט 'מעויירר' טוב לשעות מתות, מניסיון.
[ליצירה]
משושה יקר
אפולוגטיקה בגרוש כמו ששטחת כאן כעת, היא אולי מתאימה לפורומים אחרים.
לי בתור 'מיזרוחניק' אין בעיה עם הכינוי הזה.
אין לי גם צורך בעשיית אידיאלזיציה לכל מה שמתקשר עם הכיפה הסרוגה שעל ראשי. בשביל זה מספיק להיות חרדי.
אתה מזכיר לי ששמעתי פעם מרב חב"די שנשאל על חבדניק שהתחלן. הרב ענה שכעת הוכח שהוא מעולם לא היה חבדניק.
חג שמח ושבת שלום.