אבדתי.
חיפשתי בכל מקום, ולא הייתי.
המוצא הישר
אינו צריך להכריז:
הוא יכול לקחתי לעצמו,
כי אני
זה מכבר
התיאשתי.
תראו,
זה לא שאין סימנים;
זה פשוט,
ששכחתי.
הררית שעון
-
'אך סורג היה שם בקיר הלבנים...שדרכו יכולה היתה הררית לראות את הגן - פיסת שביל מכוסה חצץ ותלולית שבה פורח הכרכום באביב...'
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפה. אין ספק. כמובן שומדבר בעולם לא יכול לעלות על תיקון הגשם (או שאולי תפתיעי אותנו?), אבל זה שיר יפה. "המוצא הישר אינו צריך להכריז: הוא יכול לקחתי לעצמו" צודקת במאה אחוז - מי שבאמת *ימצא* אותך - יקח אותך לעצמו לעולם. אבל בזה הוא גם ישיב לך את עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] הררית, את צודקת במאה אחוז. אבל אני יכולה גם להגיד לך למה כל כך התקוממתי - בגלל שאני מכירה את המצב הזה בעצמי, ובגלל שאני לא רוצה להגיע אליו שוב. זאת הייתה אמירה כדי להזכיר לעצמי. אזהרה כזאת. אולי פשוט לא הייתי צריכה לעשות את זה על גבי היצירה שלך. אני מצטערת. [ליצירה]
- [ליצירה] לאסתר ולעוף תודה על העידוד. מכל מקום לדעתי יש מקום גם ליצירה כזו, שמציבה בפניך את ההרגשה כפי שהיא. בפיטר פן כתוב שפיות הן קטנות כל כך שהן מסוגלות להכיל רק רגש אחד בכל פעם: לפעמים גם אני כך, לא תמיד אפשר להכיל את השבר ואת הפתרון לו בעת ובעונה אחת. ברגעים כאלה נכתבים שירים שכאלה; הכנסה מלאכותית של פתרון תהווה תו מזויף במרקם השיר והנפש הכותבת. ואף על פי כן, תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] היי... חצי שנה שלימה עסקנו בנושא הזה שנה שעברה בסדרי עיון בישיבה.... אז זה ישר עלה לי מול העניים בסימן קריאה ביינישי שכזה..... [ד.א. יש על זה 'קצות' נ-פ-ל-א!!] :)) אני לא יודע איך הצלחת לכניס את כל הסוגיא ככה לכאלה משפטים קצרים.. זה כשרון אמיתי. מה גם - אני גם מצטרף לקודמתי כאן ולגדולה ממני בחודשים - חסר ביצירה הזו משהו - פתרון. [כי אני נורא אובססיבי בדברים האלה...] נכון, המחשבה קשה, וגם ההרגשה... אבל תמיד יש פתרון! תמיד יש מוצא!!! אין דבר כזה מצב אבוד. אין. ולא צריך לצטט את ר' נחמן בשביל זה.. זה ברור. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: בנוי מצויין. ויפה. את מוכשרת, בזה אין שום ספק. אבל התוכן... התוכן... אני זוכרת פעם שהרגשתי ככה - שאבדתי אבל שאין לי טעם לחפש. אבל את יודעת מה? תמיד יש טעם. אף פעם לא מוצאים את הכל. כל פעם מוצאים משהו, ומלקטים חלק לחלק, וממשיכים לנסות. ולא רק זה. בהרבה מהמקרים, כשמוצאים חלק אחד גם מאבדים שוב חלק אחר. ובאמת שאין מה לדאוג - אף אחד לא יוכל למצוא את זה במקומך. אין "מוצא ישר". החלק שלך תמיד ישב ויחכה לך במקום שהוא תמיד היה. מאחת שכותבת דברים כדי להזכיר אותם לעצמה, גם אם הם לא תמיד קשורים לכוונת המשורר... [ליצירה]
- [ליצירה] נו... אז יש בסוף סולחה עם כיבוד או לא? [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה שאני מפריעה בחוט המשולש פשוט רציתי להביע את התפעלותי. מדהים השיר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ מסכים גם והאמת גם אני קפצתי [חוץ מבגלל שאני תמיד קופץ בזה...] כי זה הזכיר גם לי כמה וכמה יצירות שלי וכמה וכמה מצבים שאני מעדיף לא להזכר בהם כי ברוך ה' עברתי אותם..:) מה גם צריך להיות גם מציאותיים ולראות שבאופן פרטי, ספציפי ממוקד וצר - היצירה שלך קיימת בעודה וקיימת בחזקה... ואת יודעת מה? - צודקת! אין צורך להסיף מלאכותית פתרון. אם הוא לא בא באופן טבעי לא צריך לשים סתם. -- ובשביל זה בעצם יש את התגובות:)) להוסיף דברים שהם לאו דווקא ממין היצירה:) אמנם ביצירה לא מתאים לשים את הפתרון סתם כך - אבל כתגובה זה מתאים בהחלט! - כך גם ביצירה שמראה את הצד הזמני והמצומצם של הכאב הזה ומציגה אותו חזק ויפה כל כך - עדיין על ידי תגובה שמזכירה ומכניסה את היצירה הזו לגבולותיה והגדרותיה - כך ידעו שמצב זה הוא רק זמני והישועה והגאולה קרובה לבוא תמיד..:) תודה שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] גואו נסכם ששלושתנו צודקים וזהו? ונעשה סולחה עם הרבה כיבוד ונזמין את כולם (יעני, מפגש צורה), ויבוא לציון גואל? [ליצירה]
- [ליצירה] יופי.. אסתר- אין מה להצטער, כמו שהעוף עם הפלאפון (איזה מין שם זה?) אמר: צריך תגובות כאלה. ותמיד מעודד לשמוע שיש עוד אנשים שחוו, ותמיד משמח לשמוע שיש אנשים עבורם זה היה ואיננו.. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי.. אסתר- אין מה להצטער, כמו שהעוף עם הפלאפון (איזה מין שם זה?) אמר: צריך תגובות כאלה. ותמיד מעודד לשמוע שיש עוד אנשים שחוו, ותמיד משמח לשמוע שיש אנשים עבורם זה היה ואיננו.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם תודה רבה לכולכם על התגובות. ממש שמחתי. צר לי שהסיפור לא מובן דיו. העניין הוא שכתבתי אותו בבת אחת- מהרגע בו נבט ועד שהיה כבר כתוב וחתום עברו פחות משעתיים. הדימויים שטפו בתוכי ולא תמיד ידעתי ידיעה ברורה ומובנית מה משמעותם. זה נשמע מוזר, אבל הבנתי את הסיפור בשלמותו רק אחרי שכתבתי אותו. לכן חוסר הבהירות שבסיפור הוא באשמתי. לטובי ולאמיתי: הערבה מבטאת מצד אחד את הריקנות וההעדר, בגלל חוסר תכונותיה, וכצד שני של המטבע מבטאת את הצמא והכמיהה למים (הפשט היפה הזה התחדש לי השנה, בקטע קצר שקראתי בדף של חנן פורת.). הסיפור נע על הציר הזה, וסופו בהתחדשות. נשמע לי מוזר לנתח את סיפורי שלי, אבל הרגשתי שמחובתי לעשות זאת, בגלל שהסיפור, כאמור, נכתב מתוך התרגשות ובצורה לא ממש מסודרת, אף לא לי, ולכן הוא לא ברור דיו. שנה טובה, ושוב תודה רבה רבה על התגובות החמות. שימחתם אותי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] . זה ממש ממש סיפור יפהפה. העושר של התיאורים פשוט סוחף ומותיר בלי נשימה. [ליצירה]
- [ליצירה] אויש.. עד שניסחתי תגובה הספקת להקדים אותי:-) [ליצירה]
- [ליצירה] הי, אני מזהה את התמונה! 'ובמחברת המתמטיקה שלך על גבי שירטוטים הנדסיים ונוסחאות מורכבות נשזרים קווים עדינים, מתפתלים, ציורים של נשים אציליות והבעות מלכות על פניהן.' (מתוך 'כמו נטע זר', טל רעות...כדאי לעיין שם..:-)) [ליצירה]
- [ליצירה] לאסתר ולעוף תודה על העידוד. מכל מקום לדעתי יש מקום גם ליצירה כזו, שמציבה בפניך את ההרגשה כפי שהיא. בפיטר פן כתוב שפיות הן קטנות כל כך שהן מסוגלות להכיל רק רגש אחד בכל פעם: לפעמים גם אני כך, לא תמיד אפשר להכיל את השבר ואת הפתרון לו בעת ובעונה אחת. ברגעים כאלה נכתבים שירים שכאלה; הכנסה מלאכותית של פתרון תהווה תו מזויף במרקם השיר והנפש הכותבת. ואף על פי כן, תודה. [ליצירה]
תגובות