צללים, אפילו החשוכים והאפלים ביותר, קיימים רק במקום שבו יש אור.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אדיר. מאיפה הבאת את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- מהלב. תודה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מזכיר את "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". יש לך עמדה לגבי "בורא חושך"? החושך הוא מציאות בפני עצמו, או רק העדר אור? [ליצירה]
- [ליצירה] --- לחושך, לרע, אין קיום בפני עצמו. במקום שאין בו טוב, אור, יש רע. אין רע מוחלט, ובכל אחד יש נקודות טובות. וסבל הרבה פעמים הוא תגובה שלנו למצבים, שאם היתה להם תגובה אחרת לא היה משתנה דבר, מלבד הרגשתינו היותר טובה. כתבתי את זה בעקבות מאורע מסויים, כדי לחזק את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה אתה עושה עם "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", או "יוצר אור ובורא חושך" (שלא לדבר על "בורא רע")? [ליצירה]
- [ליצירה] --- הרע מגיע כשיש חוסר מודעות. אם למשל חבורת נערים מתעללת בחתולה, הם פשוט לא עוצרים לרגע לחשוב. עבדי זמן. אנשים לא נולדים רעים. רע זה כוחות הרע, זה הרצון לעבוד את עצמך ולא את ה', אבל הוא מאוד חיצוני. אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. [ליצירה]
- [ליצירה] צודק מעולם לא חשבתי על זה ... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל מילה. וזה בהחלט מעודד לחיות בראייה כזו. אגב - זה מופיע בצורה דומה מאוד גם בשיר של רונית שחר: "אל תשכח שזה האור שמטיל את הצל". ולגבי "יוצר אור ובורא חושך" וכו' - התורה נכתבה לאדם. כמו שכתוב "ויחר אף ה'" וכו' - שזה ברור שאי-אפשר להגיד שלה' יש גוף. לכן לדעתי זה גם נכתב כך. ה' יצר את האפשרות לצימצום של האור, והאדם תופס זאת כחושך, בדיוק כמו שצבע שחור הוא בעצם בכלל לא צבע אע"פ שאנחנו תופסים אותו ככזה. "ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך" זה פשוט להגיד את זה בצורה שהאדם מסוגל לתפוס. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך. להוסיף אור וטוב... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה פששששששששש אתה עוד תהיה המשורר הלאומי.... [ליצירה]
- [ליצירה] --- איזה מקסים! ולא אפרט כי אין מילים. אבל פשטני מדי לקרוא לשיר לירושלים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- --- [ליצירה]
- [ליצירה] --- תודה על הביקורת החיובית. בנוגע למילה, אני לא חושב שיש בזה בעיה כשמדובר בציטוט שנועד להדגיש את השליליות בהתנהגות הזו בצורה חדה. מילה אחרת לא היתה מעבירה את האפקט, ואני לא רואה כלל פסול בציטוט. (מובן שמילים כאלו, או שמשמעותן היא כזו, לא מהוות חלק מהמילים היוצאות מפי) [ליצירה]
- [ליצירה] --- זה שיר אמיתי. תמיד כשיש שיר שמתחיל בו' זה גורם לי הרהורים. והעדפתי אותו על הראשון בהרבה. [ליצירה]
- [ליצירה] התווים: לה לה לה לה סי דו סי דו סי לה סול לה לה לה לה סי דו סי דו סי דו רה מי מי מי (גבוהים כולם) מי פה סול פה מי פה רה מי דו דו דו דו רה מי רה דו רה סי דו לה לה לה ומילה אחרונה משתנה [ליצירה]
- [ליצירה] --- נשק הוא תכשיט?! (חומה! פנים המומות) לפעמים הריגה זה דבר טוב, זה מה שאני טוען. וכמו שיש... אממממ... מחבט טניס למשחק טניס, כיסא לישיבה וטלוויזיה לצפות בערוץ תכלת, יש נשק שנועד להרוג את הרע. ונכון, הריגה היא לא הבסט אוף דה בסט (ובמקום אחר אני דן עם מישהו ששלום זו השאיפה שלנו, אם נתנתק לרגע מהנסיבות), ועובדה שדוד לא נבחר לבנות את בית המקדש (הרב שרלו הרחיב על זה בספר שלו על שיר השירים), אבל היא גם חלק מבניינו של עולם. וברור שלשחיטה יש הרבה סייגים, אבל היא מצווה. ועוד נחזור אליה. אולי המושכ טהור לא שייך לנשק, אבל לא בגלל שהוא נועד להרוג, אלא בגלל משמעות המילה טהור. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לי יש בעיה עם הכינוי הזה, כיוון שהוא נובע מזלול חרדי בתנועה שדי מייצגת את התחלת התפתחותנו כחברה. גם עם המילה 'דוס' יש לי בעיה. כיום הכוונה במילה מיזרוחניק היא לחפיפניק, ואני לא רוצה להביא דוגמאות למה זה חפיפניק. בכל מקרה, בלי להיכנס לדיון (ובעיניי דווא מאוד מוצא חן שלאחרונה מתפתחים דיונים על יצירות ועל הערכים המובאים בהן), מאוד אהבתי את הקטע. אבל בתמימות של הילד חסר משהו מהותי, חסרה ההבנה, ההפנמה. הסינתזה בין האינטלקט של המבוגר לעשייה התמימה של הילד, היא הפיתרון, לענ"ד. :) [ליצירה]
- [ליצירה] - :) [ליצירה]
- [ליצירה] - - - ושלא יובן לא נכון. אני עצמי לא מתכוון לירות באף-אחד בחיים שלי, אף-פעם לא להשתמש בנשק. קשה לי עם זה, אישית. [ליצירה]
- [ליצירה] --- את היצירה ה-8,000, ברכותיי. בדיוק לפני כמה דקות קיימתי דיון על תכליתן של יצירות כאלה. כאילו, בהנחה שאת כזאת 0ואת לא), מה המטרה של הפירסום הזה? שיפור העולם? לא. [ליצירה]
תגובות