צללים, אפילו החשוכים והאפלים ביותר, קיימים רק במקום שבו יש אור.
רן *
-
"La vida es del color del que yo quiera verla..."
(החיים יהיו בצבע שבו אני ארצה לראות אותם)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אדיר. מאיפה הבאת את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] --- מהלב. תודה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... מזכיר את "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". יש לך עמדה לגבי "בורא חושך"? החושך הוא מציאות בפני עצמו, או רק העדר אור? [ליצירה]
- [ליצירה] --- לחושך, לרע, אין קיום בפני עצמו. במקום שאין בו טוב, אור, יש רע. אין רע מוחלט, ובכל אחד יש נקודות טובות. וסבל הרבה פעמים הוא תגובה שלנו למצבים, שאם היתה להם תגובה אחרת לא היה משתנה דבר, מלבד הרגשתינו היותר טובה. כתבתי את זה בעקבות מאורע מסויים, כדי לחזק את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה אתה עושה עם "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך", או "יוצר אור ובורא חושך" (שלא לדבר על "בורא רע")? [ליצירה]
- [ליצירה] --- הרע מגיע כשיש חוסר מודעות. אם למשל חבורת נערים מתעללת בחתולה, הם פשוט לא עוצרים לרגע לחשוב. עבדי זמן. אנשים לא נולדים רעים. רע זה כוחות הרע, זה הרצון לעבוד את עצמך ולא את ה', אבל הוא מאוד חיצוני. אין אדם עושה עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות. [ליצירה]
- [ליצירה] צודק מעולם לא חשבתי על זה ... [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם כל מילה. וזה בהחלט מעודד לחיות בראייה כזו. אגב - זה מופיע בצורה דומה מאוד גם בשיר של רונית שחר: "אל תשכח שזה האור שמטיל את הצל". ולגבי "יוצר אור ובורא חושך" וכו' - התורה נכתבה לאדם. כמו שכתוב "ויחר אף ה'" וכו' - שזה ברור שאי-אפשר להגיד שלה' יש גוף. לכן לדעתי זה גם נכתב כך. ה' יצר את האפשרות לצימצום של האור, והאדם תופס זאת כחושך, בדיוק כמו שצבע שחור הוא בעצם בכלל לא צבע אע"פ שאנחנו תופסים אותו ככזה. "ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך" זה פשוט להגיד את זה בצורה שהאדם מסוגל לתפוס. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך. להוסיף אור וטוב... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה יפה פששששששששש אתה עוד תהיה המשורר הלאומי.... [ליצירה]
- [ליצירה] --- את היצירה ה-8,000, ברכותיי. בדיוק לפני כמה דקות קיימתי דיון על תכליתן של יצירות כאלה. כאילו, בהנחה שאת כזאת 0ואת לא), מה המטרה של הפירסום הזה? שיפור העולם? לא. [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני אוהב את התחנה המרכזית בירושלים. מקום מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- חצר סרגיי? ---- זה שיר טוב, באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- וואו, מזמן לא הוחמאתי ככה, תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] --- נוסטלגי. ולמען האמת, חיפשתי יצירה עם נקניקיות (מעשים של אחרישתיים בלילה), ודימוי הכרית לנקניקיה קצת.... מממ... דחה אותי. ד"א, על כל כרית יש המון חרקים קטנים, קרדיות המיטה, שאוכלות את העור המת הנושר מאיתנו. כמו פשפשים, על כל כרית. שינה עריבה. (כדאי לעשות הגהה) [ליצירה]
- [ליצירה] --- אני מתייחס רק לשורה הראשונה, ששבתה אותי. זה ממש מזכיר לי את הרגעים בחורבות בית-הכנסת בסוסיא, בסיור, לפני שהגיעה כל הקבוצה, כששהיתי שם לבד, צופה על יטא, אוכל את השקט, מתקיים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- בת מלך, ע"פ הטרמינולוגיה שלך, אפשר להיות גם מרוקאית לא אמיתית? עדה זה לא יהיה משהו שאני ארצה להעביר לילדים שלי. והכעיס אותי הרב אבינר ברעיון התמוה משהו שלו בעניין השידוכים באחד מגליונות 'באהבה ובאמנה' האחרונים, כשהכניס עת הסעיף עדה לדפי השידוכים שלו. עדה נוצרה כדי שנוכל לשמור על קיומנו היהודי בגלות. כדי שנוכל לשמור על זיקה ליהדות הגדולה, של כל העם. עכשיו העדה נשמרת כשהנסיבות הפוכות לחלוטין. ותקראי את תקווה לעיגול הנושן, באמת, את תביני אותי יותר טוב. רן, שהרבה פעמים אמרו לו שהוא לא תוניסאי אמיתית בגלל שהוא לא אוכל קוסקוס. [ליצירה]
- [ליצירה] ---- וואו, השיר הזה מקסים לחלוטין, ואני מוסיף אותו לרשימת היצירות האהובות עלי. (על-אף שאני לא מסכים לחלוטין עם ביטול האני הפרטי העולה מתוכו) [ליצירה]
- [ליצירה] --- כשקראתי את השיר, מאוד הזדהיתי וכאבתי. אבל הסוף לא קשור אלי. בכל מקרה, אהבתי. [ליצירה]
תגובות