בינינו ניצבת
קערת סוכריות.
אנו קוטפים אותן אחת אחת
בחושך.
בכל פעם
כשפותחים עטיפה
מפחדים לגלות בתוכה מפלצת.
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
כשנדליק את האור
יהיו הרבה עטיפות מסביב.
[ליצירה]
טוב, אז ככה:
אלול - אף פעם לא אמרתי שאנשים צריכים לחשוף את עצמם לגמרי. אני חושבת שההפך הוא הנכון. ואני חושבת גם שאנשים שמכירים אותי יוכלו להעיד עלי שאני גם מיישמת את זה:] הבעיה שלי היא לא עם זה שאנשים לא מדברים, אלא שהם מדברים סתם. שהם מדברים רק את החוץ שלהם, כדי למלא את הרווחים שבין השתיקות. ואז הם כבר שוכחים איך להגיד את מה שבאמת אמיתי.
איש אחד - אתה צודק. אף אחד לא מתכוון לשקר. אבל אף אחד גם לא מנסה להגיד את האמת, וזה כמעט כמו שקר...
ועופים - אני אופטימית:] אבל צריך לכתוב כדי להוציא את מה שמציק - ואז נשאר רק הטוב בפנים... ואתה לא יודע איך צחקתי...
[ליצירה]
אה, אלול, לא צריך לקחת קשה את מה שאני אומרת.
לא אמרתי שזו לא הוכחה - היא הרי מוכיחה את העניין יפה מאוד. אני אפילו לא יודעת להסביר מה כל כך מוזר לי פה. אני מניחה שזאת פשוט הדרך שלי להשתעשע מהעולם. זה הכל.
[ליצירה]
הממ. הפסקאות נראות כאן מוזר.
ואם כבר הרעיון של חתלתול (שאגב, לא נראה לי כל כך מוצלח כי זה היה די משעמם לקרוא את זה שוב, אבל אולי זה כי אני עייפה עכשיו ולא ממש מבינה למה התכוונת), היה נחמד לעשות את המשפחה בלעדיו, ולמשל לעשות שאחותו חולמת עליו כל הזמן, ככה שאנשים בסוף לא יודעים אם הוא היה באמת או לא.
מקווה שהסברתי את עצמי טוב.
אה, והרעיון מקסים :)
תגובות