בינינו ניצבת
קערת סוכריות.
אנו קוטפים אותן אחת אחת
בחושך.
בכל פעם
כשפותחים עטיפה
מפחדים לגלות בתוכה מפלצת.
או אולי בטעות
אקטוף את היד שלך.
כשנדליק את האור
יהיו הרבה עטיפות מסביב.
[ליצירה]
אני, במפתיע, לחלוטין עם הטרמפיסט.
כל דבר הוא געגוע לגשם.
כל נשימה, כל קרן שמש, כל רסיס חלום.
אפילו החיים עצמם.
מתגעגעת...
(בואי לשבת, טוב? אני אהיה נחמדה.)
[ליצירה]
אז ככה:
בנוי מצויין. ויפה. את מוכשרת, בזה אין שום ספק.
אבל התוכן... התוכן...
אני זוכרת פעם שהרגשתי ככה - שאבדתי אבל שאין לי טעם לחפש.
אבל את יודעת מה? תמיד יש טעם. אף פעם לא מוצאים את הכל. כל פעם מוצאים משהו, ומלקטים חלק לחלק, וממשיכים לנסות. ולא רק זה. בהרבה מהמקרים, כשמוצאים חלק אחד גם מאבדים שוב חלק אחר.
ובאמת שאין מה לדאוג - אף אחד לא יוכל למצוא את זה במקומך. אין "מוצא ישר". החלק שלך תמיד ישב ויחכה לך במקום שהוא תמיד היה.
מאחת שכותבת דברים כדי להזכיר אותם לעצמה, גם אם הם לא תמיד קשורים לכוונת המשורר...
[ליצירה]
אאוץ'.
מזכיר לי את הצב האומלל שהסתובב אצלנו בגינה. אמנם לא פגעה בו שום אבן, אבל הכלב שלנו החליט לבדוק מה הטעם של רגלי צב...
הוא גסס כל השבת, נראה לי :(
טוב, גם יצר הכלב רע מנעוריו, מסתבר.
תגובות