לא רק שאתה קרוע - בגללך גם כל מי שנכנס לפה נקרע (מצחוק).
פעם שלישית, וזה עדיין מצחיק אותי.
מה לכל הרוחות עבר לך בראש??
(ובכלל, האוייב האמיתי הוא הקישוא).
-----------------------------
במה ציירת את זה?
[ליצירה]
לא רק שאתה קרוע - בגללך גם כל מי שנכנס לפה נקרע (מצחוק).
פעם שלישית, וזה עדיין מצחיק אותי.
מה לכל הרוחות עבר לך בראש??
(ובכלל, האוייב האמיתי הוא הקישוא).
-----------------------------
במה ציירת את זה?
[ליצירה]
(עוד עניין צורני לפני הדברים החשובים: בשורה הלפני האחרונה-"איצנו")
כתוב טוב , בעדינות, (כמו אחלמה...)
הנושא המטופל מורכב מאוד. הרומנטיקה.
כל אחד רוצה להיתחתן עם אשת/גבר החלומות. בן-זוג מושלם, כליל היופי והשיר.
כל אחד גם יודע שזה לא אפשרי.
הכחמה היא לא לההיות שבויים בחלומות, אך בכל זא תלא לוותר עליהם. מישהו חכם פעם אמר לי, שצריך להיתחתן עם אשה אחת, ובאותו זמן להתחתן עם כל הנשים בעולם.
בסיפור הדילמה נשארת פתוחה, וזה מה שחשוב
נביש
[ליצירה]
תיאור קצת ארוך בשביל שורת מחץ אחת לא?
העקיצה כאן אמנם מוצלחת. הקטע מכניס אותנו לאווירה, ומכה בנו בשורה האחרונה.
המסר ברור- ישנם כאלו בעם ישראל אשר החליפו אלוקים חיים באלוהים אחרים.
מבחינה אומנותית אין מה לומר- קטע מצויין.
חבל, לדעתי לערב פוליטיקה, דת ויצירה.
אתה טוען שסרוב פקודה הוא דבר הא-ל, ובכך שולל את הלגיטימציה של כל טענה אחרת.
לא ממש הדרך הכי "יצירתית" להוכיח שאתה צודק...
זו הסתכלות שיטחית למדי לומר כי מי שלא מסרב פקודה עושה זאת מתוך אדיקות דתית לרמטכ"ל (או לצה"ל, או לראש הממשלה, או לראשית צמיחת גאולתנו), ולשלול את האפשרות שאולי יש להם עולם ערכי שעומד מאחורי ההחלטות שלהם, עולם ערכי שנובע גם הוא ממה שניתן בסיני.
ומלבד זאת, לא אנחנו נשפוט את מי שעומד ברגע האמת מול הקונפליקט הנורא הזה, אלא רק מי שאמר והיה העולם, מי שקולו באמת הלך מסוף העולם ועד סופו...
הרמטכ"ל!
לא סתם, סתם..
נו, אתם יודעים לבד על מי אני מדבר...
הכל ברוח טובה
נביש
[ליצירה]
הממ...
ומיהם המכשפות המודרניות?
אילו ילדות תמימות נשרפות על מזבח ימינו אנו?
פוקו כתב שהחברה מגדירה את עצמה על ידי חריגיה, ולכן הבניות חברתיות ייצרו את המשוגעים, הפושעים וכו'...
היום גם רעיונות המסורתיות והדתיות בעצמם נרדפות ו"נקברות" בשם הליברליזם והקדמה. (ראו למשל את האיסור ללבוש רעלה בצרפת, והרבה כפייה חילונית-תרבותית בארץ)
ובכלל כל אדם לעצמו, נכשל בחטאים אלו, של דמוניזצית האחר, כדי לספק את הנורמליות של עצמו.
הקץ לציד המכשפות
הקץ לנורמליות
תחי המוזרית
לילה טוב והרבה חצילים לכולם
(חוץ ממי שלא אוהב)
נביש
[ליצירה]
וואו, רק רגע! יותר מדי התרחשות בפחות מדי שורות-
לאן אתה ממהר בן- אדם?
הזכיר לי קצת את הכתיבה של עידו הרטוגזן, אם כי זה הרבה פחות עמוס בפרטים, ויותר אישי.
חסר לי המון מידע להבין את זה כסיפור עלילתי אם התחלה אמצע וסוף:
איך הסופר נקשר עם הבחורה, למה הוא לא כתב לעצמו בהתחלה, למה הוא חתם על המסמכים, למה היא חייבת לרצוח אותו...
במרכז הסיפור האמירה שהוא קשור אליה, ולא רק בגלל המסמכים, האהבה(?) שלו מונעת את המשך היצירתיות שלו כי היא לא מחזירה לו, ולכן זה חייב להגמר בקטרזיס של רצח...
קצת מוכר- אבל יופי של פאנצ'ליין.
כל ההתחלה חעומת זאת מסחררת מידי, וכל הלוקיישנים העולמיים, וסיפור הרקע אם האפרטהייד-
עזוב אותך- למה זה טוב?
הוכחת שאתה יודע לתת סיפור- תן לנו סיפור לוקאלי!
נביש
[ליצירה]
למרות שאני בדרך כלל לא אוהב את הסגנון המאוד ישיר ולא מקושט הזה, אני חייב להודות שיש כאן כמה אמירות חזקות, בעיקר בשורות האחרונות, בטואו רגשות שאני שותף להן מאוד.
תגובות