אמ......
אני מאוד משתדל. אני חושב שההשפעה של חשיבת ה'מה יגידו' עלינו היא גדולה מדי, והרבה חיינו מותווה בגלל דברים חיצוניים לנו ולא מתוכנו.
אבל מהבחינה המעשית, אני לא 100% עושה דברים לא בגלל החברה. חבר שלי אומר ש-95%...
כתבתי את זה בלשון עתיד. זה גם אומר משהו (מהרהר).
פשטות בכל מחיר, יצאה מהאופנה ברגע שהפוסטמודרניזם פשה בכל, כולם יחפים ואם זאת כולם נעולים באותם סכימות. וחבל.
מכיוון והמוטיב היחף חוזר ביצירות שלך, ברור שזאת לא מטאפורה, או משל, ולכן לא ברור המעבר מהרגליים שלך לשמיים. ממתי שבילים מסתירים את השמיים?
לא ברור, ולא ברורה כלל את מי זה אמר לעניין.
אין ספק- הסנדלר הולך יחף,
י.ז
אני חושב שבשתי השורות הראשונות מסתתרת אמירה תת-מודעת.
לפעמים ההולכים בשבילים אחרים עושים זאת לא מפני שבו תטבנה רגליהם ללכת, אולי בשביל של כולם גם תטבנה רגלי ללכת אבל:
לא אלך בו ולו רק מפני שיש בו צעדי רגליים.
אחרי כן מגיע כמובן הסבר שהשביל החלופי שבחרתי בו הוא הטוב ביותר בשבילי...
לא יודעת עד כמה זה לא מודע. יכול להיות שזה לא מודע. אבל אני בהחלט מסכימה איתך. מכל האווירה של השיר ה'צעקני', קריאת האינדיבידואליסט - קריאה, מניפסט צעקני, אני לא אלך בשביל - רק בגלל שמישהו צעד שם קודם. אהיה אינדיבידואליסט - אשליט זאת על עצמי. לא אעשה משהו שמישהו עשה מקודם. חייב לחדש.
אבל לא תמיד זה טוב לחדש. לפעמים עדיף ללכת בדרך בה כולם הולכים.
לא חייבים לדרוך על העקבות של הקודמים. אפשר לחדש גם בשבילים הקיימים.
[ליצירה]
יחף אך?
עדין הולך בדרך תורת ד'...
אינדבדואל בתוך התורה...
כש"בתורת ד'" חפצך...
היא תיהפך ל"ובתורתו יהגה יומם ולילה..."
תורתך....
בהצלחה אחי...
[ליצירה]
---
אמ......
אני מאוד משתדל. אני חושב שההשפעה של חשיבת ה'מה יגידו' עלינו היא גדולה מדי, והרבה חיינו מותווה בגלל דברים חיצוניים לנו ולא מתוכנו.
אבל מהבחינה המעשית, אני לא 100% עושה דברים לא בגלל החברה. חבר שלי אומר ש-95%...
כתבתי את זה בלשון עתיד. זה גם אומר משהו (מהרהר).
[ליצירה]
---
ה'תכסי גם את המרפק' הפך את הצניעות למין מוסכמה חברתית, חיצונית, שמשטיחה רצונות אחרים. העיקר ליידי, שתשבי בצד ותהיי צנועה.
ההכנסה של המרפק פוגעת, לדעתי, באמירה של המונולוג.
מי זה בעלה של הרב נעמי שפירא?
מסופר על הבעל שם-טוב שהקפיד להתפלל במקום שבו התפללו גם נשים. מנגד, על הגר"א מסופר שכשנשארו אבנים לאחר בנייית בית-הכנסת, הורה לסתום באמצעותן את עזרת נשים. מותר לבחור את הגישה הנראית לנו, ודי ברור מה היא..
טל רעות - ופעם לגברים לא היה המוסר הטבעי הזה, ולכן היו צריכים את הלימוד? הלימוד מהווה רק צורך פונקציונאלי למען עידון?
ביום-כיפור בפתח תקווה הבנות רקדו, אם אני זוכר טוב. גם בפולין, בטמפל.
התפללנו גם מנחה באותו חדר עם בנות אולפנא, הבנים מקדימה והבנות מאחורי התיבה (זה היה בשעת הדחק).
נשים אכן היו די בורות, נראה לי, במציאות שלא איפשרה להן להתפתל ולא היו בה כלים שנועדו להקל על החיים של עקרת-הבית. היה שיעבוד גדול מאוד לבית.
יאיר - אם היא דמות תורנית היא לא צריכה תואר להתהדר בו? מה האמירה הזו בדיוק? מהיכן היא נובעת?
אישית - אני לא אוהב היפרדות של נשים ממעמד התפילה והקמת מעמד שכולו על טהרת הנשיות.
[ליצירה]
---
אתם לא מבינים אותי.
לא יכולתי לתת לזה להמשיך להיות חלק ממני, לא הרגשתי שלם. אהבתי את הכתיבה בזה כל-כך, זה לקח כוחות נפשיים רבים ממני - כוחות נפש רבים השקעתי במשהו שסותר את השקפת העולם שלי, השקפת העולם הנכונה, בתסריט, שלמרות שעבדתי עליו הרבה ולא התפשרתי על רמתו, ברמתו הערכית היה חסר-דת.
אז מחקתי, ניתקתי את עצמי מזה. ויש מדי-פעם בפנים הרהורי געגוע, לכתיבה, למחשבות בלילה על לאן מפלסים את הדמויות ובאיזה קצב העלילה תתקדם, ואיך ייגמר הפרק,
אבל אני שלם יותר, יותר אמיתי עם עצמי, יותר לא מתפשר
מבינים?
תגובות