Draco Dormiens Nunquam Titilandum
מ י ב ל א ש
-
מתוך קטסטרופה היסטורית...
משתשמש זה כבר לא בשימוש. עברתי דירה ל-
Miblasch
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בתרום חופשי למדי, "לא מעירים דרקון ישן" [ליצירה]
- [ליצירה] וזה יופי. מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! אם יורשה לי לשאול רק מה הם הכיתובים ב(לטינית?)? נראה מעט כאילו יד שמאל יוצאת לילדה קצת מאחור, או שזה סתם תעתוע. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ציור מהמם!! סתם מעניין לדעת מאיזה כיוון אתה/את היוצר הסתכלת עליו?... [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט לא יאמנו הציורים שלך. מאיפה כל הרעיונות האלה?! צריך פעם שמישהו ינתח אותם. בטח יש מאחרויהם הרבה... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי זה מקסים!!!!!!! (המוטו של הוגוורטס, הא?) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד, מתאים כאיור לספר לילדים. יש הסבר? [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! זה עין של עיט, נכון?! [ליצירה]
- [ליצירה] "דרקון ישן, אין להעיר\להציק לו". למרות שאני בטוחה שבספר, ג'. ק. לא חשבה על סצינה כזאת.. : ) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל מה זה בעיברית? (הכותרת) [ליצירה]
- [ליצירה] לא ממש, ציירתי את שניהם בתקופות מאוד שונות בחיים שלי... כל אחד עם משמעות שונה... אבל נחמד שאתה מקשר בין יצירות... [ליצירה]
- [ליצירה] דרך טובה להבטיח הרבה תגובות באתר הזה, זה לבקש את זה בכותרת.. : ) גם אני התפתתי... אבל לא אחזור על מה שכבר אמרו, כי אין כ"כ טעם.. אז לגבי הערות מחדשות - הקוים מאוד חלשים, זה נדפק בסריקה או שככה ציירת? כי אם ככה ציירת אז כדאי לנסות לחזק אותם, זה רק יוסיף לציור. זה קשה במיוחד בהתחלה, כי מפחדים לטעות, אז העיפרון בקושי נוגע בדף וזה חבל. אהבתי את השיער ( אולי כי אין לי סבלנות בעצמי להשקיע בשיער ), אבל התנועה שנתת לו בצורה כ"כ יפה עומדת כנגד הפרצוף החלק מידי. גם לעור מושלם ניתן לתת גוונים ופרטים... (אבל זה יותר קשה, כמובן) לדוגמה, אם היית מוסיפה הצללה ללחיים, היה יותר קל לעשות את העף בצורה קצת יותר מציאותית.. סה"כ הציור באמת מרשים, במיוחד בשביל מתחילה (מה עשית ב21 שנים האחרונות?!?), במיוחד כי הוא מצליח להעביר רושם חזק, גם עם כל פרט בפני עצמו לא מושלם. סחטיין! [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, יום אחד אני אעבור על כל היצירות שלו, כדי שלא ייצא יותר מצב כזה... שוב תודה. אני. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי חייבת... איך לפתור את בעייתינו? מה לעשות כאשר אתה נקלע לתוך שיחה, בה אחד מיפי הנפש התורניים, בדברו על מתקפות טרור, אינו מאמין שיש צורך בתגובה נמרצת כנקמה? 1- כנס לשיחה ותשאל האם התגובה צבאית מקובלת עליו. 2- כאשר יגיד "לא", שאל "למה לא?" 3- חכה עד שיאמר משהו בנוסח "..מכיוון שהדבר יגרום למותם של חפים מפשע נוספים, שזה דבר נורא.. ויביא לאלימות נוספת ולהסלמה.." 4- כאשר יגיע למחצית המשפט - הכה בו בכוח בפניו. 5- כאשר תראה שהוא מנסה להחזיר מכה, תעיר את תשומת ליבו, והסבר לו שזו תהיה שגיאה גסה מצידו, וזה מנוגד לערכים שלו שירביץ חזרה, כי הדבר עלול להביא להסלמה ואלימות נוספת. 6- חכה עד שיבכים לטיעון זה, והסכים לא לבצע אלימות נוספת. 7- הכה בו שנית, הפעם ביתר שאת. 8- חזור על השלבים 5-8 עד אשר יבין שלפעמים צריך להכות בחזרה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. קטע באמת חזק. בחיים לא הייתי חושבת להשוות בין השניים... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד! נראה כמו דרקון תינוק (יש לזה שם בכלל? גור? אפרוח?!?) אבל אין מה להשוות בין השליטה שלך העפרונות צבע... [ליצירה]
- [ליצירה] מלנכוליה מבצבצת בין הבתים... הצלחת להכניס אוירה רומנטית לשיר, בלי להרוס אותו. יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] הההם, בתור ציונית מושבעת, קצת קשה לי לא לפתוח את הקופסת "דברים לא יפים שיש לחשוב טוב טוב לפני שאומרים אותם". העולם מחולק לקבוצות. זו מציאות. מאוד נחמד היה לגור בגן עדן. מה לעשות, אכלו מהעץ. אפשר להעביר את הנצח בלשיר שירי געגועים לגן, וכמה שצריכים להתנהג כאילו ששום דבר לא השתנה, והנחלים עדיין זורמים עם יין, והץ פרי נותן פרי... הברירה הטבעית האבולוציונית כבר תדאג לאנשים האלה.... לפני שישים שנה היו כמה חברה באירופה שחשבו שאם הם ממש יתעלמו מההבדלים בינם לבין השאר, הם ייעלמו. (עיין ערך "מה קרה להם בטרבלינקה"). הציונות, אותה בגברת שאתה טוען שצריכה שתנוצח, זה אותם האנשים שהחליטו להתמודד עם המציאות הקשה, וסופסוף לפעול בכיוון מעשי. ע"י כיבוש. ע"י מלחמות. כן. אחרת היינו עדיין מנסים לשכנע יפה את עבדל יאסר אל חוסייני, במכתבים מתחננים, כמה שכדאי וזה בעצם רק פאייר, שנקבל כמה חלקות אדמה כאן. כשמנסים לעשות הסכם שלום, דואגים שיהיה מספיק נשקים כדי להוצי אותו אל הפועל. "אוטופיה" זו תאוריה מאוד יפה. אבל מעשית, כללי האבולוציה עדיין תקפים. אחוות עמים תושג בדרכים שלא דורשות שמשהו, מישהו, או אפילו רעיון - ינוצח. [ליצירה]
- [ליצירה] האם באמת זה הצד בעלוב שבנו שמחכה ליורה הבא? האם אין זה הצד הרגיש יותר, העדין יותר, החייב להשטף מהנבלות שעברנו (או שעשינו ), כדי שיהיה מסוגל להמשיך להתקיים? מאוד אהבתי את הרעיון, אבל אני חושבת ששכיחה היא לרב מתנת אל. דימוי היורה האחרון, כאמצעי לשכיחה הוא מקסים. נראה לי כולנו כבר עמדנו פעם אחרי הגשם, מסתכלים על העולם הנקי פתאום (גם אם זה רק לכמה רגעים), מקווים שלגבינו זה היה כ"כ פשוט.... תודה. [ליצירה]
תגובות