[ליצירה]
מצא לו את מקומו השיר שלך...
ישר אחרי "דרכה של אשה"
יום עמוס, מקרה כואב..
דברים המעיבים על הלב.
מחפשים דרך, מחפשים מוצא,
מחפשים מקום להתפרק..
משוועים לנחמה.
ומגיע אהוב במגע מנחם
גורם לכל הדברים
להתרוקן..
ןשבכל כבר ריק
והלב נקי..
נשאר הוא האהוב.....
ריקני.
[ליצירה]
בתש...
כאלה מחשבות?
תבושי!!!
טוב, לא נורא.. תזכרי שאנחנו תמיד פה בשבילך, ולא לחשוב מחשבות כאלה....
(ומה עם שזירת פרחים לחתונה?)
טוב, יומעולה ושופע אור!!!
[ליצירה]
מבט אחד אל בית הילדות
וברז סמוי נפתח מאי שם
שופע סיפורים ושירים
סכר שכחה נבקע לשניים
בשצף הזכרונות
רב השנים
וזרם שוצף לו
ממעיין העבר
אל חופי העתיד
[ליצירה]
וואי. הלוואי. אמן. שיבוא כבר!
וזה נשמע כל כך נפלא, איך שאתה מתאר את זה!
כל כך טוב, כל כך הרבה קדושה!
כן, כיף לך שאתה כזה.
אני אוהבת את היצירה, (אוף! שוב אני לא מצליחה להסביר למה!)
טוב, אני מנסה להסביר, אבל יוצא לי רק לחזור על מה שכבר כתבתי. אז בינתיים תסתפק בזה.
תודה!
בתש
[ליצירה]
באמת אתה כבר כ"כ קרוב לסוף?
אוי ואבוי.
אני רק בתחילת הדרך וכבר נואשתי.
אנ'לא רואה תאור.
עדיין לא.
תמיד אני צריכה לקרא את השירים שלך שלוש פעמים כדי להבין.
אם אני לא ממוקדת אז ארבע.
אתה כותב יפה, ממש יפה.
[ליצירה]
ילד רחוב? וואי . איזה יפה. כתבת את זה ממש יפה. בצורה טובה. הפזמון הכי יפה, לדעתי, כי הוא שירי כזה, אם תלחיני- זה יצא מקסים .
אהבתי מאוד.
המשיכי לכתוב
בתש
[ליצירה]
הי, הפעם זה כמעט יפה. אני מוכרחה לציין שכמעט לא רואים את הסגנון הכ"כ שמואלי שלך. והשיר בסדר, הוא ממש טוב יחסית. הוא ארוך יותר, ואין בו עתיד.
אבל כאילו כדי להרוס, אולי בשביל להגיד משו כמו: נכון, קצת שיניתי סגנון, אבל זה לא אומר שירדתי מסגנוני לחלוטין.
הבית האחרון הוא כמו תמיד, אותו דבר.