ים של עבודה...
ממזר פרחים
-
ממזר פרחים כואב,זה מה שאת אוהבת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לעניות חעתי, יש יותר מדי שמים בתמונה. אבל חוץ מזה מת על השנינויות שלך (כעך עוטה) וגם לי זה נראה שזה אתה בתמונה? [ליצירה]
- [ליצירה] זה אתה? נראה שאתה מאד עסוק. הים הוא יפה. איבשת הגלים טובה להניח את הלב מרגושיו. אשרי מי שמרבה לשבת ליד הים. [ליצירה]
- [ליצירה] מכל מלמדיי השכלתי, ומערוגה יותר מכולם. אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים, אמר ד"ר סוס, ואשרי מי שיוצא וחוזר עם חוויות מגניבות מצולמות. היה כדאי לצלם מקצת יותר רחוק, אם לא היו כל מיני שיחים ועשבים בים שהיו מפריעים לקומפוזיציה. חוץ מזה שיש משהו עקום בתמונה. זה צולם בדיגיטלית? אבל יפה. חיבבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ע-נ-ק!!!! גפ התמונה, וגם הכותרת שמוסיפה כ"כ הרבה... הזוית, המיקום, הרעיון, החדות - הכל מתגבש ליחד לתמונה פשוט נפלאה... אהבתי איך שהוא יושב על הכסא.. ואת המים שמטפטפים ממנו (מהכסא P:)... והגלים.. וההר של בצד מוסיף המון... זה פשוט.. אין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הלואי עלי! מצחיק.... : ) [ליצירה]
- [ליצירה] אדיר!!! אבל זה נראה דווקא די סתלבט |אייקון הולך לנקות לשבת| [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא זה מסתדר לי שהאופק עקום. כאילו הכל כל כך רגוע שגם (זהירות! משחק מילים!) האופק זורם לו בעקמומיות..רעיון מעולה. הצלחת ממש יפה להפוך משפט של עומס לדבר הכי רגוע בעולם, ועוד בשנינות עדינה שכזו..! אם התמונה הייתה יותר חלקה, זאת אומרת בלי ליכלוכים קטנים כאלה, אז היה יותר נעים בעין..למרות שעכשיו זה גם מאד ברור. התחלתי לסתור את עצמי, אז אני אפסיק. שיחקת אותה, יא ממזר קטן. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הכותרת השנונה. [ליצירה]
- [ליצירה] גדוווווווווווווווווווווווווווול!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה יפה, אבל קו האופק כל כך עקום! אהבתי ממש את המים המטפטפים... [ליצירה]
- [ליצירה] אויייש סו! באמת חבל. אני מכיר עוד כמה אנשים שמתייחסים בצורה דומה לכתיבה שלהם- חלקם משאירים את זה לעצמם, בפינה צנועה בלב, וחלקם כותבים על זה אבל לא מפרסמים את כתביהם בראש חוצות. אולי בשביל זה יש את במה חדשה וציבור לקוחותיה, אני עדיין לא רואה לגיטימציה לפרסום הבוטות הזאת כאן. גם התגובה שלך צרמה לי עד מאד. עשיתם לי איכסה. ממש. מ.z. [ליצירה]
- [ליצירה] .שומו שמיים והאזיני ארץ ליד המחשב התיישבתי לכתוב ואת השרשור להעלות מהאוב כי בפעם האחרונה בה גלשתי להסתכל גיליתי דבר ממש מתסכל שאני רק כותב,ואורי משיב וחוץ משנינו, איש לא מקשיב. והנה בבואי שוב לכתוב אל האב דבקה לשוני לחכי (וזה כאב..) כי כתבה פה פיצקית עוד שוס עצבני והוכיחה את מה שכתבתי אני (שכל הדתיים את כולם מכירים דרך דודים, חברות וגם חברים) ויכלה, אם רצתה לענות בחיוב לגרום לאורי לארץ לשוב כי אחרי הכל, ביזנס וזה, אבל להבריז לאחיין זה ממש מבזה , ביום בו עומד הוא מתחת חופה עם כלה בשמלה לבנה ויפה. ודבר מה עוד גילינו, ממש מעניין שחרוז זה טעים בשילוב חלב-אם ואפילו גורם לעולָל בן יומו להפתיע בברכת המזון את אימו. איך גדל דור צדיק מול כל פיקסל ותו והילד לומד גם גמרא מעכשיו! אחיו הולכים בקייט לנפוש והוא ב"בבא קמא" שובר את הראש! הם קמו הרגע, אורזים ת'תיקים והוא כבר ער משעת "ותיקין"! זה הקטן עוד יגדל בלי ספק ותלוי אם גם הוא חרוזים יסָפֶּק כשיגדל וישב אל מול המחשב ויאמר "ממזי? זה מוכר אני חושב..." נראה לי שראיתי את שמו כבר פעם וכבר עולה בגרוני איזה טעם טעם מוזר, שלא בא אל גרוני מאז שהייתי תינוק גאוני. ויקרא לאימו וישאל לסיפור והיא תענה: "זה ההוא מהשרשור, שהתחיל עת היית עוד רך בשנים וממשיך עוד מאז כבר כמה שנים ואת דודה אודיה אתה זוכר? מי שידך לה? זה הוא ולא אחר. הוא הפך עולמות ושיגע פילים וכל זה בעזרת חרוזים דביליים שהגה ממוחו בשעות הזויות ועל כך גם לא חסרות עדויות." ויאמר התינוק, שגדל קצת מאז "וואו, באמת זהו קטע חבל"ז!" אז בואו נראה, חברים יקרים לאן יובילו מכאן שאר המשרשרים- [ליצירה]
- [ליצירה] . ערוגה יקרה. אין כמו תגובות שמוציאות מהיצירה נקודות חשובות שלא השתקפו בקלות, ופה את עושה את זה מצויין, ומעלה לי הרהורים שלא חשבתי עליהם בעצמי. כבר כתבת, ואני לא זוכר איפה, על עניין ההתרגלות מול השמירה על הרגש, שבאמת יש מצבים שלמרות שקשה, צריך להמשיך, אבל בלי להתנכר לקושי או כאב או להתעלם מהם בתואנה ש"חייבים להמשיך". אשריך וטוב לך, ולקוראי תגובתך ומָפנִימֵיה. ולגבי הסבתא, תמסרי לה שיותר מששמרה השבת על ישראל שמרו ישראל בשבת. וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] ביקוֹראתי יש בעיה קשה עם החריזה: "קודר-עוצר-עובר-קָר- לדבר" ודלעתי אחד ה"אף"ים מיותר. גם המשקל בעייתי,הקראתי את זה לעצמי וזה הפריע לי. הדימוי עם הכנפיים נראה תלוש מהיצירה, כאילו הגיע משום מקום. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה"ק זה אכן לא, אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי בהתחלה. עליתי על איך שזה יצא ותכננתי לא להמשיך את הדיון. מבטיח... כל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] וכאן בא לסיומו לחרוז יהיה לי לא פשוט וזה מרוב ההתרגשות אני מול המחשב יושב כותב, מוחק, ושוב כותב הראש כרגע מטייס, כן,זו דרכו של מתארס... בקיצר, שיהיה רק טוב, ו"אצל מירב בקרוב"!!! [ליצירה]
- [ליצירה] הפעם לא... אני לא אהרוס לך הפעם עם חרוזים זולים. מה שכן, אהבתי את השיר ואם עד עכשיו אהבתי את הקייץ, עכשיו אני מאוהב בו עד מעל לראש! לא רוצה חורף, לא רוצה להצטנן, לא רוצה להזדקן . אשריך. אגב, אתה מפרסם עכשיו ישנים, או כותב גם חדשים? [ליצירה]
- [ליצירה] התחנה הישנה לא השתכנעתי שהיא יודעת לשמור על עצמה אם היא הגיעה למצב בו היא מבקשת ממך כסף לאוטובוס (בד"כ לבאר שבע משום מה). ברוב המקרים היא גם או זקנה או מוזנחת ולא כ"כ יפה. צריך לענות "אני נוסע ממש עכשיו לבאר שבע עם רכב, רוצה לבוא?" ואז התרמית נחשפת... [ליצירה]
- [ליצירה] חביב,קצת דביק מדי לטעמי. "בעץ האהבה יש איסור נגיעה"- אחל'ה שורה,אהבתי... את עוברת בין גופים: את מתחילה ב"אהבתך" עוברת ל "הוא את ליבה כבש" וחוזרת ל "לך" ו"לשובך" וגם על עצמך "ירה בי" ואז "נותרה" דבר שני,מי הן ה"ממתינ*ות* לשובך"? הסוסים, הפרחים או השפתיים? אולי "כל אלו עדיין ממתינ*ים* לשובך" ואם להיות קטנוני ממש: אי אפשר לדהור אל אי. או שאתה עליו או שאתה צריך לשחות אליו. עד כאן. [ליצירה]
- [ליצירה] . אני איתך. הטלת הספיקות בכל דבר והרצון לחקור ולכמת הורסת כל אפשרות להנות ממשהו. הציניות שפיתחנו כלפי העולם משאירה אותנו כמו רוחות רפאים- שבכל סיטואציה שהיא נמצאת- היא לא ממש נמצאת,קרי,היא לא חווה שום דבר באופן מלא כי היא צריכה לחקור אותו אז היא חייבת להשאר חיצונית לו. במונחון הרפואה שלי קוראים לאקדמת ציניות. היא לא חייבת לבוא מהעולם האקדמי, היא באה בד"כ מתוכנו. שנהיה בריאים. [ליצירה]
תגובות