ראשית, לגבי התמונה.
בניגוד לשאר המגיבים אני נוטה לחשוב שהתמונה אינה מונה איכויות צילומיות יתרות. עקומה, חתוכה ויותר מדי מגויסת. ברגע שאת באה להעביר בצילום תחכום מסוים או מסר, את צריכה אמינות גבוהה לטבעיות הצילום. מה שמאוד חסר כאן. התמונה יכולה להיות עם הרבה ריח, אבל חסרת טעם לחלוטין.
שנית, לגבי הדברים.
מדבריך עולה ניחוח של טרוניא כלפי האנשים המנהלים את המאבק, על שאין הם שמים את פניהם כלפי 'כלל ישראל'.
הרי זו חוצפה שאין כמוה לבוא בתלונה לאנשים אלה, רגע לפני שזורקים אותם מבתיהם, רגע לפני שמחריבים עליהם את עולמם, רגע לפני שמוצאים את מתיהם מהקברים-על שאין הם מכוונים במעשיהם לתועלת 'כלל ישראל'. אין אני יודע אם גישה זו היתה גורמת ל "פני השטח להראות אחרת", אבל דבר אחד אני משוכנע. הדאגה האגואיסטית הזו לכאורה, לבתיהם, לחוף ולים, הינה הדבר הטבעי, הלגיטימי והבסיסי ביותר שבו אנשים אלה יכולים לאחוז.
לכי תבקשי מחולה גוסס שיקום להביא אקמול לחולה השוכב בחדר לידו. ציני הא?
יש תוכנות שעושות מעין ניקוי-רעש כליל. למשל הACDSEE שלי נוהג לעשות זאת, אם אני מבקשת ממנו. אבל הוא קצת כבד, והמשקל שלו לא משתלם. עדיף אם כבר להשתמש בתוכנה משוכללת יותר. ואם את מצלמת בדיגיטלית, תכווני את ההגדרות שלה מראש לרזולוציה נמוכה כדי שתוכלי להכניס לאתר. ואם את רוצה שתהיה לך התמונה הזו גם ברזולוציה גבוהה - תכווני לרזולוציה גבוהה, תצלמי, תכווני לנמוכה, ותצלמי שוב את אותו דבר.
טוב, נראה לי שהתמקדתי יותר מדי בעניינים חומריים וטכניים והשארתי את כלל האומה קצת בחושך..
מסכימה עם המסר, וטוב שהסברת, כי לפני שקראתי את ההסבר הייתי יכולה לפרש את זה בדיוק להפך.
מוכרחה לציין שהופתעתי(לטובה).. ציפיתי לתגובות ימניות-קיצוניות-מתלהמות, וללא מעט כעס.
שחף, אם ב"רעש" כוונתך לנקודות הלבנות-מעין גחליליות שבתמונה, אז כרגיל, מקורן בכיווץ התמונה כדי שתוכל להיכנס לאתר, תוצאה של רזולוציה נמוכה.
האמת היא שהתלבטתי אם להציג את הצילום הזה, כי בתור צילום נטו אני לא חושבת שהוא פאר היצירה, אבל היה לי חשוב להביע את המסר, מקווה שזה מכפר :-)
אצלי זה יצר רושם שהכל קרעים, פיסות בד שלא קשורות אחת לשניה.. כאילו גם החלון זה איזה חתיכת דגל, עקומה וקטועה, שמצטרפת לדגלים החשוכים האחרים כדי לשאול "נו, אז מה המשמעות של כל זה עכשיו?"
לגבי התמונה אין לי מה להגיד.
לגבי הטקסט - הכותבת מעמידה כאן דיכוטומיה חדה - או שהמאבק הוא אישי, כלומר אגואיסטי, או שהוא לטובת עם ישראל.
ועל כך תגובתי:
השניים מצטרפים לדעתי. אחת הטענות של מתנגדי העקירה היא שהעקירה תגרום להרבה שפיכות דמים [גם שמאלנים] חס וחלילה. טענה אחרת מדברת על האופן הכל-כך מושחת שבו נחקק החוק הזה. דאגה לשלום הדמוקרטיה ולשלום חיי האזרחים היא בהחלט "דאגה לעם ישראל כולו".
עם זאת, לא הרי מאבקם של יהודים טובים שגרים מחוץ לגוש קטיף (כמוני למשל) למאבקם של תושבים. אין ספק שמי שעוקרים ממנו את ביתו ונחלתו (ע"ע נבות) יקים קול זעקה גם על מצוקתו האישית. ומה מגונה בזה? זכויות פרט כמו ":כבוד האדם וחירותו", "חופש הקניין", "חופש העיסוק", "חופש התנועה" - האם אלה דברים קלים בעיני מישהו?!
עוד משהו - כתבה הכותבת: "האדמות,השטח,חוף הים- זהו הדבר המרכזי והחשוב לנאבקים" - אפילו אם לדעתה כל מה שמטריד את הנאבקים זה הם עצמם, כלום לא יכלה לפחות להיות הוגנת ולכתוב 'מפעל חיים שיורד לטמיון' ולא להתנסח כפי שהתנסחה, משל היו סתם סוחרי נדל"ן שמנים??
ואני לא יכול שלא להוסיף אסוציאציה: האנליזה הדיכוטומית שעושה הכותבת למאבקם של מתנגדי העקירה מזכירה לי את הטיעונים הנדושים והמרגיזים שנאמרים כלפי נשים שפועלות לשוויונן ('פמיניסטיות' למי שהביטוי לא מקפיץ אותו). מה אומרים להן? שכל מה שמטריד אותן זה הן עצמן. אז אומרים. אין אשה שדואגת לזכויותיה ולא מאמינה שזה עושה גם חברה יותר טובה. ואם יש נגיעות אישיות - מכירים מישהו שאין לו?
ליאיר: אני מסכים עם כל מה שאמרת, ונדמה לי שגם קצת אחרת תסכים (ואם לא, מבקש את סליחתך). נדמה לי אפילו שהיא כתבה את זה בהסבר: " יהיו שיקומו ויאמרו כי הדאגה לשטחים נובעת מתוך הדאגה לעמ"י כולו, ואני טוענת שאם כך היה הדבר- פני השטח היו נראים אחרת.הרבה אחרת." ואני בטוח גם שהרבה מהמתנגדים (כמו גם הרבה מהתומכים) עושים את מה שעושים למען העם כולו. הבעיה (בשני הצדדים. אני לא אוהב את הביטוי 'בשני הצדדים', אבל פה הוא נכון, לדעתי) מתחילה כשנראה מאופן ההתנהלות שזה לא באמת אכפת. זה בולט באופן בוטה בהתנהלות הגסה של שרון ובוודאי בהתנהלות של התקשורת המתארת את המתנחלים כתאבי ממון במקרה הטוב וכמשיחיים מטורפים במקרה הרע (בעצם אני לא בטוח מה המקרה הטוב ומה הרע פה)- מחד, ובאיומי המלחמה וה'התפטרות מהמדינה' ובאי ההסכמה להכיר במחיר שדורשת ההתיישבות בגוש מאידך. (ואני לא בא להביע עמדה בנושא, מהסיבה הפשוטה שאין לי עמדה מובהקת). אני חושב שבאתר שרוב גולשיו מתנגדים לתכנית ההתנתקות- תמונה כזו, שמביעה באמת מחאה עדינה, היא במקום.
זה לא ביה"כ של שירת הים?! טוב נו,עכשיו תגידי ששירת הים זה הרחבה של נוו"ד.. ניחא.. יש הרבה אמת בדברייך אבל זה לא הכל. למען הדיוק זו הדרך שבה התקשורת משתדלת להציג את המאבק ולצערי אנחנו די מקילים עליהם בעניין..
ב"ה
בגלל החלון העקום, אני מקבל כאב ראש כשאני מסתכל על התמונה.
(ומלבד זאת כמובן שחלילה וחלילה אינני מסכים עם הטקסט הפוליטי - אבל איני רואה טעם להתוכח על נושאים שכאלה).
אני חושבת שהיצירה הזאת היא השמצה גדולה של צבור שלם, ללא סיבה.
אנחנו משועבדים לקב"ה, ולא לאזרחי מדינת ישראל. הקב"ה מצוה אותנו להתנחל ולכן אנחנו נתנחל, ללא התחשבות ברצונם של אזרחי מדינת ישראל.
ומלבד זאת היחס לאזרחי מדינת ישראל כאל "עם ישראל" הוא מוטה מיסודו. כנסת ישראל היא כל עם ישראל לכל דורותיו - הדורות העוברים, הדור ההווה והדורות העתידיים - וכנסת ישראל רוצה לעשות רק מה שהקב"ה אומר. כלשונו של הרצי"ה קוק זצ"ל "ולא העם הזה הזמני העכשווי הוא אשר יצמצם את אחיזתנו בכל מרחבי ארץ חיינו".
- אנא עבדא דקודשא בריך הוא.
[ליצירה]
*
ראשית, לגבי התמונה.
בניגוד לשאר המגיבים אני נוטה לחשוב שהתמונה אינה מונה איכויות צילומיות יתרות. עקומה, חתוכה ויותר מדי מגויסת. ברגע שאת באה להעביר בצילום תחכום מסוים או מסר, את צריכה אמינות גבוהה לטבעיות הצילום. מה שמאוד חסר כאן. התמונה יכולה להיות עם הרבה ריח, אבל חסרת טעם לחלוטין.
שנית, לגבי הדברים.
מדבריך עולה ניחוח של טרוניא כלפי האנשים המנהלים את המאבק, על שאין הם שמים את פניהם כלפי 'כלל ישראל'.
הרי זו חוצפה שאין כמוה לבוא בתלונה לאנשים אלה, רגע לפני שזורקים אותם מבתיהם, רגע לפני שמחריבים עליהם את עולמם, רגע לפני שמוצאים את מתיהם מהקברים-על שאין הם מכוונים במעשיהם לתועלת 'כלל ישראל'. אין אני יודע אם גישה זו היתה גורמת ל "פני השטח להראות אחרת", אבל דבר אחד אני משוכנע. הדאגה האגואיסטית הזו לכאורה, לבתיהם, לחוף ולים, הינה הדבר הטבעי, הלגיטימי והבסיסי ביותר שבו אנשים אלה יכולים לאחוז.
לכי תבקשי מחולה גוסס שיקום להביא אקמול לחולה השוכב בחדר לידו. ציני הא?
[ליצירה]
יש תוכנות שעושות מעין ניקוי-רעש כליל. למשל הACDSEE שלי נוהג לעשות זאת, אם אני מבקשת ממנו. אבל הוא קצת כבד, והמשקל שלו לא משתלם. עדיף אם כבר להשתמש בתוכנה משוכללת יותר. ואם את מצלמת בדיגיטלית, תכווני את ההגדרות שלה מראש לרזולוציה נמוכה כדי שתוכלי להכניס לאתר. ואם את רוצה שתהיה לך התמונה הזו גם ברזולוציה גבוהה - תכווני לרזולוציה גבוהה, תצלמי, תכווני לנמוכה, ותצלמי שוב את אותו דבר.
טוב, נראה לי שהתמקדתי יותר מדי בעניינים חומריים וטכניים והשארתי את כלל האומה קצת בחושך..
מסכימה עם המסר, וטוב שהסברת, כי לפני שקראתי את ההסבר הייתי יכולה לפרש את זה בדיוק להפך.
[ליצירה]
מוכרחה לציין שהופתעתי(לטובה).. ציפיתי לתגובות ימניות-קיצוניות-מתלהמות, וללא מעט כעס.
שחף, אם ב"רעש" כוונתך לנקודות הלבנות-מעין גחליליות שבתמונה, אז כרגיל, מקורן בכיווץ התמונה כדי שתוכל להיכנס לאתר, תוצאה של רזולוציה נמוכה.
האמת היא שהתלבטתי אם להציג את הצילום הזה, כי בתור צילום נטו אני לא חושבת שהוא פאר היצירה, אבל היה לי חשוב להביע את המסר, מקווה שזה מכפר :-)
[ליצירה]
אצלי זה יצר רושם שהכל קרעים, פיסות בד שלא קשורות אחת לשניה.. כאילו גם החלון זה איזה חתיכת דגל, עקומה וקטועה, שמצטרפת לדגלים החשוכים האחרים כדי לשאול "נו, אז מה המשמעות של כל זה עכשיו?"
[ליצירה]
ניצן, הרעיון הוא בדיוק אותן זוית, קומפוזיציה וכו שמצאת בהן עניין. תמונה לשם התמונה, לא הרבה יותר.:-) והכותרת? שילוב של הקשר בחבל והווסט הזרחני במושב הקדמי..
ושובן המשמח של יצירות החזותי לאתר הוא בזכות מנחם, שעמל קשות (וסבל את הניג'וזים שלי), היפ-היפ-הוריי!
[ליצירה]
ליתוש, המדריך שלי בקאמרה אובסקורה טוען שהצילומים המוצלחים ביותר נוצרו בטעות (ע"ע הנזל אדאמס למי שמכיר), ובכך אני מסכימה עם שניכם, א-ב-ל
יש ערך עצום בעיני לכוונת האמן. קודם כל-עבורו, לבחון עצמו אם השיג את שרצה, איזה טעויות עשה, איך משתפרים וכו'. ושנית, עבור הצופה. נסי להתבונן בצילום סתם כך, ואח"כ להתבונן בו שוב תוך הסברים של הצלם-מה תפס את עינו ולמה התכוון. החוויה תהיה שונה לחלוטין!
כוונת הצלם הופכת את התמונה מסתם תיעוד מציאות אובייקטיבי, לאמירה מנקודת מבט אישית. זו דעתי.
וישראל, מתנצלת שתפסנו לך מקום בתגובות לצורך דיון כללי :-)
[ליצירה]
צילמתי אותה בת"א, אהובתי. מעניין שהמכונית הפריעה לכם, כי חיכיתי לפחות רבע שעה עד שעברה מכונית לבנה דווקא (צבע כהה היה הורס את הניגודיות שרציתי) ובדיוק בזוית כדי שתהיה בצד הימני של התמונה, לקומפוזיציה נעימה יותר.
בפעם הבאה לא אשקיע כ"כ :-)
[ליצירה]
פרט מידע קטנטן שאולי יהיה חשוב למי מכם: צילמתי את זה היום בבוקר...(ראשון, י"ג שבט). רוב הסיכויים שבזמן שאתם מתבוננים בצילום, המזח עדיין נראה כך בדיוק.
[ליצירה]
יאיר, זה אכן צד שני של הבעיה- שנים של הרגלים רעים גרמו גם לנו הנשים לחשוב בצורה מעוותת, לפחד במובן מסוים לעורר פרובוקציה במעשה לגיטימי (אפילו כאשר חותמת רב עליו!).
אוף.. כ"כ כואבת את הנושא.
[ליצירה]
מספר תהיות:
שרשרת הנדנדה המטושטשת מצד שמאל, התגנבה לתמונה או מכוונת?
החול- בהיר עד כדי סינוור או שהתמונה נשרפה מעט?
והילדה.. הסתובבה במקרה או שקראת לה?
מעבר לכך- קומפוזיציה מצוינת, וההבעה.. רבים וטובים כבר היללו אותה לפניי.. תמונה מוצלחת מאוד, לטעמי.
[ליצירה]
חזרתי שוב להתפעל מחדש. החול- בדיוק בצבע הנכון (יש שם פלאש? איך זה יצא כ"כ בהיר?) , הצב והמים- ניגוד/שילוב שמשחרר את עולם המחשבות לנדידה ארוכה, קומפוזיציה מדויקת, תפיסת רגע. אין לי אלא להצטער שלא אני צילמתי את זה :-)
תגובות