[ליצירה]
רבותי, החגיגה נגמרת.
הנה המשורר מחרז חרוזים
וכל חכמתכם פתאום נעלמה
כי אם הייתם מעט אובייק טיבים
הייתם שואלים למה ועל מה:
למה זה משנה בכלל מה מרב אוהבת וכמה
ועם מה כן ועם מה לא כן מחר לא היום
ולמי היתה אי פעם בתולדות האומה
דודה שנשמעת כמו עצירת פתאום
ועוד כהנה וכהנה שאלות המון
למשל איך אפשר להעיז לא לאהוב את כל המועדים אותו דבר
ומה זה נצ'ס ואם בכלל יש מילה כזאת במילון
זאת לא רק קור אבשלום יודע מכבר
[ליצירה]
עצוב לי
הנוער כאן לא שמע על העיירה היהודית הגאליצינית המעטירה גובורואי שמאבק. (govoroy shmavek)
דומי שמנדלי מו"ס עצמו שהה בה כמה שנים וכתב בה טיוטה של אחד מסיפוריו.
איך אמר ברל "רצינו לגדל אפיקורסים וגידלנו עמי ארצות".
העיקר שהם מרוצים מעצמם.
נו.
[ליצירה]
מספר מילים
סיפור מורכב שמעלה כמה וכמה נושאים כבדים ביותר ובכלל זה הבטים מוסריים. אני מניח שלכן נכתב גם פה.
אולם בניגוד לסגנון כתיבה נפוץ של סיפורים כאלה, ניכר שסיפור זה נכתב מתוך שימת לב לכל משפט ולכל שם.
מכאן האפשרות להפוך בו ולהפוך בו.
תפסתי את האירוניה המרה במשפט: "את לא יכולה לעשות כל מה שבראש שלך". עדיף היה לא לפרש אותו והמבין יבין. ומי שלא הבין- הפסיד. קישון כבר כתב על הסופר שמוכרח להיות בינוני אחרת איש לא יבין אותו.
[ליצירה]
תיקון טעות
לסיפור (הקצר- כולו שני דפים פורמט כיס) של עגנון קוראים "המניין" ולא עשירי למנין. אלא מאי, אילו אני הייתי עגנון הייתי בודאי קורא לו 'עשירי למניין', לפי שכל עניינו באותו חולה שנתרפא דרך נס ומפתחו של עולם הבא קם והתגבר כארי להיות העשירי למניין למען לא יעבור על החבריא הקדישא יום אחד ללא תפילה במניין ח"ו, אלא מה אעשה שמתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי לא שי ולא עגנון אלא זר בתוכם וג'ו
[ליצירה]
הזכרת לי משהו שקראתי פעם. הרב אורי שרקי כתב שם שבעיני היהדות יופי מצוי היכן שיש חיים וזו בעצם הגדרתו, לעומת התרבות היוונית שהכניסה את היופי לקטגוריות, מה שמכונה "אסתטיקה".
תגובות