"תראי כמה זה קל" הוא צוחק
והשמש שוחקת בזוהר שערו האדום
האדום הזה, והוא צוחק---
מה יש לך לצחוק, ילד מוות אדמוני
קפצתי אחריך אל החושך ופגשתי רק
את אבני הרחוב המאובקות
הבטחת תנינים
תראה כמה קל ליפול אל תוך הלילה
ולא לחשוב יותר על
כלום
ואיך העננים נאספים וקמים על הירח להורגו
והוא מתפתל ונחנק בשחור
אני אוהבת עננים
הם מחבקים חזק חזק וחודרים
לפה ולעיניים וללב
וכמה שזה קל
וכמה שזה כואב
ולמחוגים שלי לא אכפת, לא אכפת
מסתחררים
אתם בכיוון הלא-נכון! אני צועקת
והקול שלי נחבט בקירות לבנים
חדרים מרופדים
משוגעת.
אני בת שש עשרה כבר חצי שעה
חצי שעה ארורה
קרעתי את האזיקים
עטורי המחוגים מידי
וניפצתי אותם בקירות
והרסיסים נכנסים לי מתחת לעור
כבר לא נשאר לי דם בשביל דמעות
את זקנה, זקנה הם לוחשים ומתנפצים
ונמסים לתוכי
שש עשרה.
זה תמיד לרוץ אחרי סיבוב המחוגים
תמיד מקדימים
ביומיים
אני מאחרת לחיות.
וכבר אין זמן לראות
את הדשא צומח
הלוואי ותבוא הפיה הטובה
ותתקע מחטים
בוורידים שלי
ריקים מזמן ומבכי
אפשר לחשוב שנגמרו לך החיים, ילדה טיפשה
שבויה בחלומות, מגדלים פורחים, ואפילו
אין לי שער ארוך שאוכל
לתלות עצמי עליו
אם זה יגיע לקב"ן ישר יעיפו אותי הביתה
אבל בשביל ללכת לצבא צריך לגדול עוד
לא רוצה לגדול לא רוצה
לגדול לא רוצה לגדול
לא
רוצה
ומי שואל אותך בכלל
תראי כמה זה קל...
ומתחת למיטה, בחושך
מסתתרים הצללים שנפלו
לארץ
לעולם ילדים אבודים
לעולם
תגובות