בכל פעם שנפערת הגומה
שבמרחק שני סנטימטרים
ושלושה מילימטרים מקצה שפתך האדומה
(כפי שמדדנו אז בסרגל)
נפערים בנשמתי ובלבי חורים, בהתאמה.
זה כבר הפך הרגל
שיופי חד כשלך מדרדר בי בכי
ועושה אותי נכלם
בכל פעם שהגומה ההיא מאירה לך את הלחי
ומשם - את העולם.
[ליצירה]
לדאוג ? ממש לא :)
את יכולה להרגע :)
קצת בדידות עוד לא הרגה אף אחד.
אין מה לדאוג.
חוצמזה - האמבולנס לא מתייחס אלי, כפי שהיו כמה שחשבו. בכך דווקא הפרשנות של כוכב אחד מעז לשיר מאד קולעת. הוא קרא לה "תמונה דיפרסיוניסטית" ברמזו ולא בכדי ל"תמונה אימפרסיוניסטית". הסוף של השיר הם רשמים מהסביבה של הבודד, ולא דברים שהוא עצמו עובר.
[ליצירה]
נפלא !
אם היו פה אייקונים הייתה מקבל כמה :-)
"כי לא בכוונה נתבקשה פה משאלה"
הזכיר לי נתן יונתן אחד:
...אַל תִּבְכִּי
שֶׁבְּאֵינְמַגָּע עָבְרָה הַשָּׁעָה הַנְּדִירָה
לִי אֵין פֵּרוּשׁ אֲבָל
גַּם אֵין כָּאן אִי הֲבָנָה...
[ליצירה]
לא ידעתי שיש פה כאלה משחקים :)
אבל תרשו לי להגיב לשיר ולא לסוגיית חשיפתו:
אהבתי מ-א-ד
אני אוהב את ז'אנר המיניות הכבושה שלך, שי :")
זה תמיד מזכיר לי את החרמן האימפוטנט, במובן הטוב, המשעשע, של הדימוי :)
תודה.
[ליצירה]
[ליצירה]
תודה
תודה אמילי
הוספתי בראש התרגום לינק למקור, לבקשתך הצודקת :)
אציין רק שזו סוג של טיוטה לא סופית,
קיוויתי לתגובות שיאירו את עיניי.
[ליצירה]
לא רע
לדעתי אנשים פה מחמירים מדי ולא מבינים את החוויה שבכתיבה מתוך מוח אחר, מעוות ככל שיהיה.אני אפילו הייתי מעביר את ה"הצטדקות" וההסברים לסוף היצירה, כי כשזה בהתחלה זה הורס את חווית הקריאה ומבינים שזו הסתכלות חיצונית. זה מרתק לקרוא לדעתי על אהבה חולנית (אמר כבר חכם ממני "עזה כמוות אהבה, קשה כשאוֹל קנאה").
ועוד הערה קטנונית אחת, הייתי מנסח "חור בקוטר 9 מ"מ" ולא "בגודל"...
שלום וביי.
(אגב, אני מת על סנופקין...)
[ליצירה]
איזה יופי של שיר ! כיף לקרוא אותו שוב ושוב.
הוא בנוי מאד נכון ונגמר בזמן ובמקום הנכונים.
אפשר לקרוא שָבַת או שַבָּת, ואת המשמעות של "הוא" בהתאם...
ולגבי ההתחלה - לפחות עבורי היא מתארת מצב של כל בוקר מבקרי השבוע :)
ארז.
תגובות