היי את,
יש לך מבט אבוד בעיניים,
ונדמה לי שאני זה שאיבד אותו
רסיס לילה
-
אני יצירה הממתינה לאישור
לקט יצירות
- מעשה נורא שאירע או לא אירע באתר צורה
- הכל הפך שקוף
- קינת רחל - עריכה מחודשת
- אורכָּמוּס
- שניים שהיו לאחד
קשור אלי
- [ליצירה] נראה לי שנפלאית ענתה לך על זה שתי יצירות מתחת לא? (טוב, טוב, די להיות רווקה צינית, זה מקסים, המשפט הזה שלך, באמת. קשה לי להאמין שהוא יצליח להשאיר משהי אדישה) [ליצירה]
- [ליצירה] המממ..... ממש מציאה, הבחורה. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. הלב שלי. באמת לא הצלחת להשאיר אותנו אדישות... מקסים רסיס. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם אלו שמעלי. מקסים. :) שחף. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. ישלה דרך מצוינתלכתוב דברים, את תמיד מצליח לתאר אותם במדויק. יפיפה [ליצירה]
- [ליצירה] :) מצאת... את הדרך להגיד דברים במדוייק. [ליצירה]
- [ליצירה] הי אתה אתה פשוט עילוי.. ונראה לי שאתה התעלית על עצמך! ענק, אתה פשוט ענק! [ליצירה]
- [ליצירה] אני גם רוצה... [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] אין אין אין... [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך... זה פשוט, איך לומר, כל כך... מאילו מעמקים זה מגיע? [ליצירה]
- [ליצירה] נו, זה ברור כל כך ברור שהוא אהוב לבך. למה להתכחש לזה? לא כותבים דבר כזה לאדם שהוא פחות מכך. [ליצירה]
- [ליצירה] למרק, ולכולם את חידוד המסר העדפתי להכניס בנפרד מגוף הטקסט: אתה, הקורא, ודאי רוצה לשאול: אם הוא יודע היכן ומתי ייהרג, מדוע הוא משלים באדישות כזו? למה לא לעשות משהו? ואליך, קורא יקר, שאלתי: הלוא אתה יודע כי היום, מחר, בשבוע הבא, יירצחו עוד ועוד מאחינו. מדוע אתה-אני יושב בשקט? מדוע אנחנו לא מרימים קול זעקה? לא שאלה המצפה לתשובה, אלא רק זעקה, לכל הפחות! התשובה היא שההרוגים הצפויים אינם אנחנו. הם מישהו אחר, מישהו מהחדשות, לא אנשים אמיתיים. אם תדע שאתה ביניהם, יהיה אכפת לך, ועוד איך אכפת, מהפיגוע המתקרב. אבל כשתדע שאתה ביניהם, כבר לא תוכל לזעוק דבר בפיך האילם. ושוב סליחה [ליצירה]
- [ליצירה] לאודיה הפצפונת: דווקא לא כיוונתי כלפי "הרוצחים הרומנטיים". הקטע הזה נכתב בעקבות מקרה של זוג מבוגרים שהתאבדו יחד, סתם כי לא רצו להגיע לשנות הדעיכה. אבל בהחלט ניתן לקרוא אותו גם כפי שאת קראת. הכל תלוי בתשובתה של "היא" אחרי הבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] לעופים לעופים - בעיקרון, אתה צודק. אני מסכים כמעט עם כל מילה. אני לא חושב שהשיר הזה מפאר ומרומם, גם אם הוא לא ממש מביע ביקורת. ניסיתי לקחת תמונה שקיימת או לא קיימת במציאות, ולהציג אותה בפניכם. עיקר האפקט של השיר הוא בעיניי - כפי שביטאתי בכותרת שנתתי לו - יצירת הניגוד בין התוכן הזוועתי לבין המשקל הילדותי-משהו, המתרונן. ניגודים כאלו מעוררים בי מחשבות, תשומת לב הן לצורה והן לתוכן. הניגוד המזעזע הזה בעצם מקיף אותנו כל הזמן. למשל כאשר הטלוויזיה סוחרת במוות: היא מציגה בפנינו מהדורת חדשות מדממת במיוחד, שנקטעת באמצעה במקבץ פרסומות. ואחר כך באים במאים, לוקחים תערובות של רצח ואימה ורוקחים מהן להיט קולנועי שובר קופות. השיר דנן מנסה לרקוע על המסך הקצנה של ההתנהגות הזו. הנה, ניקח אירוע סופר-טראגי ונעשה ממנו מחזמר. למה לא. [ליצירה]
- [ליצירה] אח... היו זמנים... חייכתי לאורך כל הקריאה, וזה אומר כנראה שפגעת בול במטרה העליונה. [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה שדנתי בה היום... רבים כאן יאמרו לך "הו, תחושה מוכרת". אך האם התחושה הזו באמת מוכרת להם? האם מישהו מלבדך יכול לחוש את הגעגוע שלך? יש לו אולי געגוע משלו, אבל אין לנו שום דרך לדעת אם מדובר באותה תחושה... [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני גם אני גואה וגועה למקרא ההרהור הזה! גם אני רוצה הרהורים צבעוניים כאלה! [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד ארבע כוסות? שיר יפהפה, אודיה, דימויים משובבים ומקוריים. אם כי במקרה הזה לא אהבתי את ה'צניחה' שבסוף (המתוכננת, יש להניח). [ליצירה]
- [ליצירה] כבר מזמן רציתי להציע למנחם קטגוריה חדשה - "במילה אחת". דווקא יכול להיות נחמד, אם כל אחד מהכותבים ינסה למצוא את המילה הבודדה שהינה טעונת-משמעות מבחינתו. זו תהיה הקטגוריה הראשונה בתולדות אתרי היצירות ששמה מורכב יותר מתוכנה. ואני מתנגד למחיקת הקטגוריה 'במשפט אחד', ולו מפני שזה ייאלץ אותי לקחת כלמיני משפטחדים שכתבתי (וחלקם, אגב, מסתבר שנגעו באנשים) ולהכריז עליהם כעל 'סיפורת'. זה היה מביך למדי. [ליצירה]
תגובות