נראה לי שנפלאית ענתה לך על זה שתי יצירות מתחת לא?
(טוב, טוב, די להיות רווקה צינית, זה מקסים, המשפט הזה שלך, באמת. קשה לי להאמין שהוא יצליח להשאיר משהי אדישה)
[ליצירה]
נראה לי שנפלאית ענתה לך על זה שתי יצירות מתחת לא?
(טוב, טוב, די להיות רווקה צינית, זה מקסים, המשפט הזה שלך, באמת. קשה לי להאמין שהוא יצליח להשאיר משהי אדישה)
[ליצירה]
יפהפה
ומזל שעובדת איתי מושבניקית, שבמקרה לימדה אותי לפני כמה ימים מה זו באלה.
מעניין ה"כמו" שלך. כשאת כותבת "זה כמו לשכב פרושת אברים" וכו' אפשר לחוש בחדות שזו לא סתם מטאפורה, אלא שבאמת ניסית ואת יודעת שזה כמו.
[ליצירה]
שאלה שדנתי בה היום...
רבים כאן יאמרו לך "הו, תחושה מוכרת". אך האם התחושה הזו באמת מוכרת להם? האם מישהו מלבדך יכול לחוש את הגעגוע שלך? יש לו אולי געגוע משלו, אבל אין לנו שום דרך לדעת אם מדובר באותה תחושה...
[ליצירה]
איזה יופי
פשוט יופי.
בשורות הראשונות תהיתי לעצמי, בשביל מה כל האצות האלה צריכות שיר משלהן. ואז מגיע ה"לך מפריע מאוד שהסלון לא מסודר" ומנחית מכה.
ולחלק מהמגיבים מעלי - חבל לצלול יותר מדי לתהומות הנפש בשיר כזה, שאפשר פשוט להנות ממנו. אני הולך עכשיו לסלון כדי לראות באור חדש וכחלחל את ההרס ששורר בו.
(קצת הזכיר לי את תיאוריו של עמוס עוז ב'סיפור על אהבה וחושך', בדבר המערכות הדמיוניות שהוא ניהל במסדרון ביתו)
[ליצירה]
הרעיון בעיניי פשוט
אירוניה קיומית במיטבה.
רחל אינה יודעת שנגזר עליה למות בדיוק ברגע שבו יהיו לה 'בנים'. אולי אפילו אפשר לומר שכל יום שחולף עליה בעקרות, מאריך את חייה. והיא מוציאה מפיה משפט שמתברר כמופרך כל כך: בלי בנים אני מתה. הו לא, רחל: בלי בנים את חיה.
[ליצירה]
לא מסכים...
חזק מאוד.
האם זה מה שעושה אדם לגבר? היכולת להתנער? אם המעשה הזה הוא נכון הרי שהוא צריך להיעשות, גבר או לא גבר. ואם אין צורך בו, חבל שיתקיים רק כדי להוכיח גבריות כלשהי...
[ליצירה]
אני רואה שהתגובה הראשונה שלי משום מה לא נקלטה במערכת. אני לא זוכר בדיוק מה היא היתה, אבל היא כלל השואה למכונת השירים של אורוול והרבה סופרלטיבים בסגנון "יופי" ו"נהדר"
תגובות