כיפור הנה בא יום כיפור לכסות בחופה צחורה – שלא לומר: תכריכים – את כל חטאיי את מה שנרפיתי ולא עשיתי לעמוד לפניו על קצות האצבעות להציץ מעבר לכתפו של הכהן הגדול לנסות לזהות שם איזה מנוד ראש אלוהי משמיע "סלחתי" משמיע "קיבלתי" רוצה לאחוז – – נלהט להישמט אחוריי להיכל נוטל רגליי ונס אל המדבר שח על ברכיי ובוכה אלי, למה סלחת? למה קיבלת? מדוע לא הצבת תנאים מדוע לא הודעתני כהודע גדעון את אנשי סוכות בקוצים ובברקנים מדוע ידעתי עוד בטרם הצום, כי אלך לחיים טובים ולשלום מדוע לא ניתן לי לראות מבעד ללבן הלבן הכיפורי הזה איזה אדום-בוטה-אש-דין-להבה-חִתַּת-אל גם דוד שלקח את בת-שבע בת-אליעם אשת אוריה ושלח אותו אל מול פני המלחמה החזקה למות שם וביקש "חטאתי, סלח לי" לא נמחל עד שמת בן הערווה ובא אבשלום אל פילגשיו נגד השמש האדומה בעלת הדין אינני רוצה להידון ברותחין רצוני, שגם לאחר המאגיה הנוצצת של יום כיפור, יישאר לי ולו איזה גיד-נשה חבול וחיבוק