[ליצירה]
התחברתי.
לתיאור, למטאפורות ולסצנה.
(אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..)
[ליצירה]
הי,
חומד,
אני יודעת שזה לא קל בכלל.
אני מתארת לעצמי שאת רוצה, ומנסה, ומרגישה שזה גדול עלייך, שאת נבלעת.
אני מנסה להבין מה עושה לך יותר רע, זמן הגלישה, או אופי הגלישה.
אבל אולי הגלישה הזו היא כמו קשר חונק, עם מישהו שאתה אוהב, אבל שלא משאיר מרחב, ולפעימים בדברים האלה אולי כדאי להפסיק לגמרי לתקופה מסויימת, כדי לא להרגיש כבולה ותלותית בזה. כדי להתנקות.
ואז לחזור. מודעת לעצמך, פחות נעלמת, פחות נכשלת.
מה דעתך?
[ליצירה]
שחף!
גם מי שלא שכח עדיין מפחד..
כשהחברות שלך נהרגות בפיגועים על ימין ועל שמאל- לא תפחדי?
אבל פחד לחוד וזיכרון ואמונה לחוד. מותר לפחד.
רק צריך להאמין..
[ליצירה]
אהבתי, כתמיד.
אבל אני לא חושבת שהבנתי מספיק...
[ליצירה]
[ליצירה]
תמיד זה ככה. הרבה יותר קל, לי לפחות, להיות ביקורתית עם עצמי על מה שיכולתי להיות ואינני, מאשר פעם אחת, לאהוב את עצמי על מה שאני.
כאלה אנחנו.
זה עדיין לא אומר שזה טוב.
[ליצירה]
כלנה,
זה מקסים!
כל כך הזדהיתי עם התחושה הזו, של "מה היה קורה אם..", אבל מהיכרות עם ההווה שאת, יצאת דווקא בסדר...
dont be so hard on yourself
ואם פספסת... את חברה טובה...ככה אומרים..
חיים טובים מותק,
אני
[ליצירה]
לאב השדכן, הנמצא מעבר להרים
אולי אתה מוכן, להפנות אלי קצת מחזרים?
שהרי על בתך היקרה יש קופצים מלוא היד
ולי, כמה נורא, אין אפילו אחד
כי תבין, כנראה שפה בארץ האבות
לא צומחות להן האהבות
ואולי נערי בכלל מסתתר לו בשלווה
בפריז, בריסל, אמסטרדם, או ז'נבה?
(אנא סלחו לי, על בעיות המשקל
לרווקה בדיכאון, זהו עניין כלל לא קל)
הנני בת ישראל טהורה וכשרה
שמחפשת מישהו שנראה לא רע
דתי , אבל פתוח
עם ביטחון, אך לא נפוח
רק לא קמצן!, כמו ביני"ש מצוי
ובלי "ניו באלאנס"- רצוי!
מה כבר ביקשתי? לא יותר מדי
אנא עזור לי- זה כדאי
שהרי כל העוזר את התואר "רווקה" להעלים
מן השמיים אותו מתגמלים
וגם סכום סמלי ביד, ינתן כמובן
רק שיוקם כבר, הבית הנאמן
הישמע לי, הקשב לאנחות,
מי יודע? אולי ניפגש בשמחות?....