[ליצירה]
התחברתי.
לתיאור, למטאפורות ולסצנה.
(אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..)
[ליצירה]
בעיני לא, כי אמנם המקבילה למשפט שלי היא "הנה לא ינום ולא יישן", אבל דווקא חיפשתי פסוק שתהיה בו אמרה לקורא, שתביע את מה שהמשפט שלי מנסה להעביר- שלמרות המצב, המזעזע כ"כ ביומיים האלה- ובשבילי, ובשביל כל החברים המתים שלי,בשנים האחרונות, זה מה שאני מנסה לומר לעצמי.לא להפסיק לבטוח.
[ליצירה]
הי,
חומד,
אני יודעת שזה לא קל בכלל.
אני מתארת לעצמי שאת רוצה, ומנסה, ומרגישה שזה גדול עלייך, שאת נבלעת.
אני מנסה להבין מה עושה לך יותר רע, זמן הגלישה, או אופי הגלישה.
אבל אולי הגלישה הזו היא כמו קשר חונק, עם מישהו שאתה אוהב, אבל שלא משאיר מרחב, ולפעימים בדברים האלה אולי כדאי להפסיק לגמרי לתקופה מסויימת, כדי לא להרגיש כבולה ותלותית בזה. כדי להתנקות.
ואז לחזור. מודעת לעצמך, פחות נעלמת, פחות נכשלת.
מה דעתך?
[ליצירה]
שחף!
גם מי שלא שכח עדיין מפחד..
כשהחברות שלך נהרגות בפיגועים על ימין ועל שמאל- לא תפחדי?
אבל פחד לחוד וזיכרון ואמונה לחוד. מותר לפחד.
רק צריך להאמין..
[ליצירה]
מבלי להיכנס למיקום ולכותרת של היצירה,
אני משוכנעת שכל אחד מסוגל לשים גבולות לעצמו.
גם לגבי זמן הגלישה וגם לגבי תוכן הגלישה.
אין טעם להספיד את הזמן האבוד, או את נפשך המוכתמת, כביכול, מבלי לנקוט באיזו פעולה בכדי להפסיק את המצב הזה.
אני יודעת על עצמי , שבהתחלה היה לי מאוד קשה להגביל את עצמי, אבל כל פעם צמצמתי קצת, עד שבסוף הגעתי לאיזון הנכון. וזה נכון לגבי כל הגזמה בחיים ולא רק לגבי היסחפות בגלישה.
אל תזניחי את לימודייך חומד, חבל על הזמן ועל הכסף, ועל עוגמת הנפש.
אני מכירה ומזדהה עם ההרגשה..
בהצלחה.