[ליצירה]
התחברתי.
לתיאור, למטאפורות ולסצנה.
(אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..)
[ליצירה]
שי- אהבתי!!
שומעת את בכיו של הילד
שמתחבא בחדר סגור
בועט בכל כוחו בדלת
וחושב בלב שאסור
רוצה רק לחזור למציאות שידע
עם אמא בגן, בשלווה
כשיכל ללכת ולאחוז בידה
רוצה להרגיש אהבה...
ומגלה ילד שגדל
והפך שלם ואיתן
..
אולי דווקא בגלל
אותו זיכרון קטן.
[ליצירה]
קפצתי לביקור באתר אהוב
והחלטתי לבשר משהו חשוב
אם מישהו עדיין זוכר את שרשורי דלעיל
כדאי להתעדכן- הקמתי בית נאמן בישראל!
ועל כן איני נזקקת עוד למחזריה של מירב
( ולא אשתה מליון כוסות שוקו , ונס על חלב..)
אז דע לך אורי כי "הרווקה הנועזת" מתגובה שבעים
זכתה להקים לה קן אוהבים
ואם אני זכיתי, לכולם יש סיכוי
לא להתייאש, הכל עניין של עיתוי!