[ליצירה]
התחברתי.
לתיאור, למטאפורות ולסצנה.
(אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..)
[ליצירה]
בעיני לא, כי אמנם המקבילה למשפט שלי היא "הנה לא ינום ולא יישן", אבל דווקא חיפשתי פסוק שתהיה בו אמרה לקורא, שתביע את מה שהמשפט שלי מנסה להעביר- שלמרות המצב, המזעזע כ"כ ביומיים האלה- ובשבילי, ובשביל כל החברים המתים שלי,בשנים האחרונות, זה מה שאני מנסה לומר לעצמי.לא להפסיק לבטוח.
[ליצירה]
שחף!
גם מי שלא שכח עדיין מפחד..
כשהחברות שלך נהרגות בפיגועים על ימין ועל שמאל- לא תפחדי?
אבל פחד לחוד וזיכרון ואמונה לחוד. מותר לפחד.
רק צריך להאמין..
[ליצירה]
אני איתך
קראתי ובכיתי.
אני מזדהה מאוד עם התחושה שאת מתארת, כלפי האנשים מסביבך. לאנשים העוזרים לא קל להיות נעזרים.
אל תיתני להרגשה הזו לסגור אותך!
לחברים הטובים שלך, יש הזדמנות להשיב לך כגמולך. להיות שם בשבילך. אל תמנעי את זה ממך ומהם.
חברות אמיתית היא לא חברות אינטרסנטית, היא זו הנבחנת ברגעים הקשים. תני לחברים שלך לעמוד במבחן!
זה חשוב, ולו כדי שלא תרגישי כל כך לבד.
והכי חשוב, מוכרת לי מאוד תחושת הזרות הפנימית שאת מרגישה כלפי עצמך. ההפיכה לחלשה. אל תכבידי על עצמך! מותר לך להישבר לפעמים, ומותר לך לשקוע. אני מקווה בשבילך שתרגישי טוב- פיזית ונפשית ,
רק טוב!
[ליצירה]
תמיד זה ככה. הרבה יותר קל, לי לפחות, להיות ביקורתית עם עצמי על מה שיכולתי להיות ואינני, מאשר פעם אחת, לאהוב את עצמי על מה שאני.
כאלה אנחנו.
זה עדיין לא אומר שזה טוב.