אנשים נצבעים באפור
נשטפים לדרכם,
מתיזים אכזבות לצידי הדרכים.
השמיים עוטים רצינות-זעופה
מרוקנים קַדרוּתם במורד הרחוב.
ואני שלולית מי-גשם,
מגפיים צבעוניים מדלגים בי
ודרורים רוחצים
ושמש חורפית שוזרת
מקלעת צבעים.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . איזה יופי! פשוט שיר מקסים! היופי הזה שמבצבץ לו מתחת לקדרות... אהבתי בעיקר את התיאורים של הבית הראשון. ועם הגשמים האלו הרגשתי ממש את אותה הרגשה שאת מציירת.... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי.. כשהתחלתי לקרוא חשבתי לעצמי: 'הי, הנה מישהי ש*כן* מתבאסת משמים אפורים, לא ידעתי שיש עוד חיות כאלה'. ואז התברר לי שבאמת אין:-) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של תיאור ויופי של שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת אהבתי את תיאוריך ביחוד בית אחרון שהחזיר אותי אל שלוליות הגשם... [ליצירה]
- [ליצירה] לקרוא שוב ושוב, ולהיות יותר שלולית עם כל קריאה. הוי, הוי, אנשים, הוי הוי מגפיים, במי אתם מתבוססות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אובייקטיבית. התיאורים של החורף תמיד קונים אותי, ולכן אני נוטה לחבב מאוד את שירך. אבל הפריע לי משהו אחד- מעולם לא ראיתי "מקלעת צבעים" בשלולית בוץ עכורה. זאת נראית לי תמיד פריבילגיה בלעדיתשל המים הצלולים, למשל- קשת שמתגלית בממטרות.. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, הייתי בטוחה שהגבתי פה כבר! ואיך אפשר שלא, כל כך - מלא חיוּת, לעומת הניגוד של האפור שיש לכאורה בשמים, אבל - לא! ובמיוחד כיף להיות צבעוני כשהכל מסביב אפור, הידיעה שיצאת מהמסגרת האפורה הזאת, מכל האנשים הזעופים.. מעביר את התחושה, [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ולא אכביר במילים כי עשו זאת קודמיי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי במיוחד את הניגודים בין הביטויים הקודרים בבית הראשון לבין המילים הססגוניות בבית השני. [ליצירה]
- [ליצירה] ***** אחרי אגודלי בעולמקביל- הא לך כוכבים. [ליצירה]
- [ליצירה] .. זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המייבב ואם אתה סתם ציניקן בכל זאת זה צובט בלב. *. [ליצירה]
- [ליצירה] .. דוז פואה, יעל (ולא שאת צריכה את האישור שלי). [ליצירה]
- [ליצירה] ... איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה. אריאל סרי לוי מפרסם בצורה. -- ברוך הבא!! :) [ליצירה]
- [ליצירה] ... נחמד מאוד (:. חִיֶיכוֹתִי. --- בלי קשר: אני במחסום כתיבה.. ולא נראה לי שהוא עומד להיפרץ בקרוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. ..ואם אתה סתם ציניקן בכל זאת זה צובט בלב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן וואו. נהניתי. אוהבת סיפורים כאלה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר. קטעי ניבים סתומים-- זה די. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יו... זה טוף. אני יכולה לתאר לעצמי את התחושה... --- אגב, האתר היום כבר ממש לא יכול להיחשב "קטן" (ואתה בהחלט יכול לטפוח לעצמך על השכם..).. לא שווה להעסיק עוד כמה אנשים שיתעסקו עם אישור היצירות? [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] .. לא.. הם חמודים! (אתה מדבר עם אחת שיכולה לעמוד שעות ליד הלול של הפרגיות בקיבוץ, ולהעריץ את היצורים החמודים האלה.. ואח"כ ללכת בשלווה לחדר-אוכל ולאכול עוף). [ליצירה]
תגובות