אנשים נצבעים באפור
נשטפים לדרכם,
מתיזים אכזבות לצידי הדרכים.
השמיים עוטים רצינות-זעופה
מרוקנים קַדרוּתם במורד הרחוב.
ואני שלולית מי-גשם,
מגפיים צבעוניים מדלגים בי
ודרורים רוחצים
ושמש חורפית שוזרת
מקלעת צבעים.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . איזה יופי! פשוט שיר מקסים! היופי הזה שמבצבץ לו מתחת לקדרות... אהבתי בעיקר את התיאורים של הבית הראשון. ועם הגשמים האלו הרגשתי ממש את אותה הרגשה שאת מציירת.... [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי.. כשהתחלתי לקרוא חשבתי לעצמי: 'הי, הנה מישהי ש*כן* מתבאסת משמים אפורים, לא ידעתי שיש עוד חיות כאלה'. ואז התברר לי שבאמת אין:-) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי של תיאור ויופי של שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקרבת אהבתי את תיאוריך ביחוד בית אחרון שהחזיר אותי אל שלוליות הגשם... [ליצירה]
- [ליצירה] לקרוא שוב ושוב, ולהיות יותר שלולית עם כל קריאה. הוי, הוי, אנשים, הוי הוי מגפיים, במי אתם מתבוססות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אובייקטיבית. התיאורים של החורף תמיד קונים אותי, ולכן אני נוטה לחבב מאוד את שירך. אבל הפריע לי משהו אחד- מעולם לא ראיתי "מקלעת צבעים" בשלולית בוץ עכורה. זאת נראית לי תמיד פריבילגיה בלעדיתשל המים הצלולים, למשל- קשת שמתגלית בממטרות.. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, הייתי בטוחה שהגבתי פה כבר! ואיך אפשר שלא, כל כך - מלא חיוּת, לעומת הניגוד של האפור שיש לכאורה בשמים, אבל - לא! ובמיוחד כיף להיות צבעוני כשהכל מסביב אפור, הידיעה שיצאת מהמסגרת האפורה הזאת, מכל האנשים הזעופים.. מעביר את התחושה, [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר ולא אכביר במילים כי עשו זאת קודמיי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי אהבתי במיוחד את הניגודים בין הביטויים הקודרים בבית הראשון לבין המילים הססגוניות בבית השני. [ליצירה]
- [ליצירה] ***** אחרי אגודלי בעולמקביל- הא לך כוכבים. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אגב, לי זה תמיד נראה כמו פרצוף... כזה: ּ_ּ [ליצירה]
- [ליצירה] . אהבתי, תודה... [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. גם אם השיר נכתב בציניות, לענ"ד- אין מקום לשיר כזה ב"צורה". [ליצירה]
- [ליצירה] ... ההוא עם הנמשים (: צודק, ישרוּת זו באמת תכונה, זו דרך חיים. זה שונה מיושר. וחוץ מזה שכשאני כותבת ככה אני מרגישה כמו כל הרבנים הגדולים... תיכף אני גם אתחיל לכתוב "ייחדות" כמו הרב סלובייצ'יק. [סליחה על ההטפלות לפרטים הקטנים...] [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. כמו שמישי אמרה, הסיום הוא מעין פראפרזה על השיר המפורסם של זלדה.. אז ההר נותן שלווה. אבל באיזשהו מקום, לפחות אצלי, הוא גם לוקח את הלב- כמו שאהבה לוקחת אותו. לא לוקח לעצמו, אלא.. גורם לך 'להתאהב' בו ולהרגיש אליו כזאת שייכות, שקשה לך בלעדיו.. [טוב, אבל אולי זה רק אני וההר שלי.. (:] [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני לא הבנתי את זה ככה. בכל מקרה, נעם ושיר, רציתי להגיד שאני עוקבת ונהנית מכם. [ליצירה]
- [ליצירה] .. (אממ, התכוונתי לתגובה של ילד, אבל כמובן שכל מחמאה משמחת). [ליצירה]
- [ליצירה] ... מאחר שמעולם לא קראתי את הספר "ליד כפרים שקטים", לא סביר שלקחתי את זה משם. זה לקוח ממחשבות אישיות שלי בעקבות הביקור במיידאנק. [ליצירה]
- [ליצירה] ... כל כך עצוב, כל כך ישראלי. כמו הזמן, כמו מציאות, כמו אנחנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... גם אהבתי (למרות שאני לא משוכנעת שהמסר בסוף היה הכרחי... [עזבי, אני מושפעת מהסמינריון, טחנו לנו את המוח עם שאגות "אל תגידו את המסר א-ף פ-ע-ם!!! זה מיותרררררררר!"]). וגם רציתי להגיד, שתסתכלו כמה יצירות יש באתר כרגע. מגניביישן. [ליצירה]
תגובות