עוד חודש יותר או פחות
גם אני לביתי אגיד ולהתראות
גם אני אשא תיק על גבי
שאותו קניתי במיטב כספי.
אני אעלה על האוטובוס לנסיעה ארוכה
שעליה אצטרך לשלם בלי שום הנחה.
ולא אעפעף לשום בן בתחנה
כי אני בת ישראל הכשרה.
עלי לא יעברו לילות בלי שינה
ואני לא אצטרך לצרוח על ילדים בתנועה
אני לא אלמד ילדים קריאה וכתיבה
וגם לא אלמד חילונים ת'תורה.
אני אשב כל היום עם ספר מולי
ואסכם כל הברה שתשמע מסביבי
ולא אכיר את "העולם האמיתי".
כי עם פרוש השנה החדשה,
אני אהיה בת מדרשה....
ולכל הלחוצים אל דאגה ,
גם אני בבוא העת עוד אשרת את המדינה -
על ידי הקמת בית של תורה
ו
(סתם, אל תבהלו... ה3 שורות האחרונות לא היו ברצינות..אני כן אעשה שירות בעז"ה...!!! )
ומתקרבת- חמוווד ביותר! גם הציור :=)
אני כמעט בן עשרים ושתים
בן תורה ותיק
ובת שרות לא עפעפה בינתיים
לגרום לי להסמיק...
די, נמאס לי לחרוז, זה מעייף!
קיצור, למה להסתלבט על בנות שירות, מהתרשמותי זה יכול להיות ממש כיף ומועיל (וגם בתחושה הסובייקטיבית, שלא תמיד היא מנת חלקם של חיילי הגדודים, כמו ילד ידידנו, שיחלום על עפעופים לעברו). מה שחשוב, זה לגמור ת'תקופה הזאת ולא ללכת לכל מיני מדרשות שמנוונות את האמאמא של החשיבה העצמית, ודעתי ידועה! וגם שירו של נהר שלום אהוב ליבי נאה הוא, וראוי לכל בן תורה שדעתו כלה לקוראו!
הייתי גם מוסיף תגובה
לשיר הנ"ל בינתים,
אך אין מנוס כי בצבא
לי אבלה שנתיים
וגם אם בת שרות תמה
לי תעפעף בטרמפים,
אומַר לה: מצטער, אך מה
נסי אותי בדייטים.
:)
ובכל זאת ה-ב' שלי היא כמו 2, וה-ע' היא בדפוס, והחולם ההוא מעל ה-ו'...
ו'אורות' קניתי בכלל בעקבות "שותפי סוד" של מירה קדר. באמת קניתי כי זה עניין אותי.
באמת!!!
באמת!!!
אוף. זה אבוד.
אני לא חמודה!!!
א נ י ל א ח מ ו ד ה ! ! !
א-נ-י--ל-א--ח-מ-ו-ד-ה-!-!-!-!-!
אני
לא
חמודה.
ונראלי שכבר כתבתי על זה משו פעם בפורום.
איזה קווים מגיעים אליכם? אני צריכה לבוא להרביץ לך.
[ליצירה]
לא כולל שרות..
עוד חודש יותר או פחות
גם אני לביתי אגיד ולהתראות
גם אני אשא תיק על גבי
שאותו קניתי במיטב כספי.
אני אעלה על האוטובוס לנסיעה ארוכה
שעליה אצטרך לשלם בלי שום הנחה.
ולא אעפעף לשום בן בתחנה
כי אני בת ישראל הכשרה.
עלי לא יעברו לילות בלי שינה
ואני לא אצטרך לצרוח על ילדים בתנועה
אני לא אלמד ילדים קריאה וכתיבה
וגם לא אלמד חילונים ת'תורה.
אני אשב כל היום עם ספר מולי
ואסכם כל הברה שתשמע מסביבי
ולא אכיר את "העולם האמיתי".
כי עם פרוש השנה החדשה,
אני אהיה בת מדרשה....
ולכל הלחוצים אל דאגה ,
גם אני בבוא העת עוד אשרת את המדינה -
על ידי הקמת בית של תורה
ו
(סתם, אל תבהלו... ה3 שורות האחרונות לא היו ברצינות..אני כן אעשה שירות בעז"ה...!!! )
ומתקרבת- חמוווד ביותר! גם הציור :=)
[ליצירה]
בהצלחה מתקרבת!!!
אני כמעט בן עשרים ושתים
בן תורה ותיק
ובת שרות לא עפעפה בינתיים
לגרום לי להסמיק...
די, נמאס לי לחרוז, זה מעייף!
קיצור, למה להסתלבט על בנות שירות, מהתרשמותי זה יכול להיות ממש כיף ומועיל (וגם בתחושה הסובייקטיבית, שלא תמיד היא מנת חלקם של חיילי הגדודים, כמו ילד ידידנו, שיחלום על עפעופים לעברו). מה שחשוב, זה לגמור ת'תקופה הזאת ולא ללכת לכל מיני מדרשות שמנוונות את האמאמא של החשיבה העצמית, ודעתי ידועה! וגם שירו של נהר שלום אהוב ליבי נאה הוא, וראוי לכל בן תורה שדעתו כלה לקוראו!
[ליצירה]
...
אכן, כיוונתי לזה.
חשבתי שזה די ברור...
כמו שבשיר "אפיזודות" לא טרחתי לציין כל פרפראזה על רחל.. או בשיר אחר שלי, כשהשתמשתי בסוף ב"דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי" האלמותי של פוליקר, לא חשבתי שיש צורך באזכור המקור.
אבל אם זה מפריע לאנשים, אני אשקול להתחיל 'להביא גאולה לעולם' במקרים כאלה, למרות שלדעתי זה די פוגם.
ואגב, כשאני מכניסה שיבוץ משיר כלשהו ביצירה שלי, אני לא מנסה להעתיק. רק להביע הערכה ליוצר שהביע אותי יותר טוב מעצמי.
[ליצירה]
...
אה, אגב, ב"מתים על הארץ", התכוונתי במובן המוות של המילה. לא במובן הסלנגי.
נו נו, כל עוד הדרוזים לא עושים לנו כל רע אני לא רואה שום בעיה שהם גרים כאן. (או- גֶרים כאן). ואני חושבת שזו חתיכת כפיות טובה, לשרת איתם באותו צבא ממש ובאותה נשימה להגיד שאנחנו לא רוצים אותם פה.
[ליצירה]
...
בקריאה שניה, התנגן לי "דרשתי קרבתך". ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך..
צריכה עוד לחשוב על זה.
אהבתי מאוד את השיבוצים בבית השני.
וגם את החריזה הלא-מחייבת.
--
ובלי טלית אי אפשר?
[ליצירה]
...
הבית האחרון הכי טוב. (ודווקא בגלל שאין בו שיבוצים משיר השירים).
מבחינה סגנונית זה, בעיני, אחד הפחות טובים שלך.
אבל יש שירים שזה ממש לא חשוב. ממש אפשר לשמוע את הזעקה שמסתיימת בקול ענות חלושה, בקול דממה דקה ומהוסה ומפוחדת.
כל משבריך וגליך עלי עברו ואף על פי כן.
[ליצירה]
..
רק תזכיר לי, נושא אלומותיו, איפה נמצא התקציב הזה?
כי דווקא הייתי שמחה לקבל קוטג' חינם כאן, בשטחים הכבושים. אך לצערי, גם כאן צריך לשלם כל שקל (בעצם, דולר), לא פחות מכל אדם אחר בארץ הזאת.
היו פעם "תשלומי פיצויים" למתנחלים או משהו כזה, אבל אקורדינג טו מיי פרנטס (שמנהלים את חשבוננו המשפחתי, כאן בלב הכיבוש) הם הפסיקו להגיע כבר לפני שנים.
תגובות