גבורה. "ראבק, אני חייב להשתין !" – מלמלתי לעצמי חצי בשקט, חצי לא. השלפוחית שלי הגיעה לתפוסה מלאה ואני הייתי על האוטובוס הכי מקרטע ביקום, ביום הכי חם בהיסטוריה של האנושות ואולי אפילו של הדינוזאורים. ניסיתי כבר לשבת בכל הצורות, אך ללא הצלחה. 'סאאמק, למה הם לא עושים שירותים באוטובוסים ?' – עלתה לי השאלה בפעם המיליון. 'כי תהיה בעיה חמורה של הגינה באוטובוס…' – ענה לי ההגיון הפשוט, שיש לו מזל שהוא שלי, כי הוא חייב ללמוד מתי צריך לשתוק. האישה הכי שמנה בארץ, אולי גם בעולם, מכל המקומות הריקים שהיו באוטובוס, מחצה אותי לכיוון החלון. בשעה שהיא סידרה את תיקה השחור על רגליה, השלפוחית שלי כבר התחילה לדבר אליי. 'אני מתפוצצת, תעשה משהו…' – היא לחשה לי בקול ענות חלושה. 'זה בסדר ! עוד 4 תחנות יורדים' – הרגעתי אותה ואת עצמי. הגברת המעצבנת פשוט לא יכלה להפסיק לזוז, אפילו לדבר עם השלפוחית שלי אני לא יכול לעשות בשקט. כל תזוזה שלה, מלבד הכאבים בבטן, גרמה לפגישה אינטימית וסוערת של המצח שלי עם חלון האוטובוס. כדי להעביר את הזמן בלי להשתגע, התחלתי לספור לעצמי. אסלה אחת קופצת מעל לגדר, אסלה שנייה, אסלה שלישית, אסלה רביעית… "אללה ווכבר !" – נשמעה הקריאה מקדמת האוטובוס. "לא לזוז, זה חטיבה, מי שזז חוטב כדור !" – הוסיף המכוער המזוקן, למראה דריכות הנוסעים. המחשבה היחידה שרצה לי בראש באותם רגעים הייתה כדלקמן – 'רק לא למות עם שלפוחית מלאה'. מכל המטומטמות באוטובוס, דווקא ה'דבה' שלצדי החליטה לזוז ולתקוע לי בפעם המיליון את הראש לחלון. "הלו, אמרתי לא לזוז !" – צעק המכוער והתקדם לעברנו. "אוי לא !" – פלטה הפוסטמה ועשתה שתי טעויות קריטיות. הטעות הראשונה, להניח את ידה הענקית עליי, דבר שבכל סטנדרט אחר, גם אם לא הייתי צריך להשתין, היה דוחה אותי. הטעות השניה, היא להניח את ידה דווקא על הבטן התחתונה שלי. אני לא יכול לתאר את שהרגשתי באותם רגעים. אתם יכולים רק לדמיין את עוצמת הכאב והתסכול שהדבר גרם לי. לעומת זאת, את שהתרחש, אני יכול לתאר. המכוער כבר היה נורא קרוב אלינו. במוחי רצה שוב אותה מחשבה לעיל, אבל הרבה יותר מהר. באקט שכנראה לא אוכל לשחזר בחיים, העפתי את ידה מעליי, שמתי רגל אחת על רגלה, רגל שניה על ידית המושב וזינקתי על המכוער ההמום. קשה לשחזר את מה שהיה שם. עדויות סיפרו אחר כך שאכזריות כזו הם לא ראו, גם לא בסרטים של ג'וליה רוברטס. אני זוכר משהו עם המטף לכיבוי אש, אבל רק במעורפל. העדויות גם הוסיפו שמיד לאחר מכן נמלטתי באמוק מהאוטובוס. אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי להגיע לשירותים הקרוב…