נפנופי דמדומים,
עגונים כנמל בעת שקיעה.
ילדותי הדלה צפה ועולה
מיוסרת מתיסרת וכעורה.
על בסיס האם לא אוכל
להבין את גודל האסון.
הן נולדתי ולשם אפול.
אפול כגוזל הנדרס לעפר על הכביש.
אפול כי ידעתי, אפול כי אמות.
[ליצירה]
יש לחיות ע"פ העכשיו לא לחכות לזיכרון ולחיות על פיו.
זה לא קל, אך זה אפשרי.
מתחילים מזה ששמים לב שאנחנו נושמים. הרי זה מדהים, לא? נושמים. כל שנייה. זוהי מציאות, זה עכשיו.
אם נתרכז בנשימה נחיה א ת העכשיו.
[ליצירה]
אני לא יודעת מה אבל יש משהו נורא מושך בשירה שלך. אולי בגלל שהיא יוצאת דופן. אני מנסה להבין למה כל הסלאשים. הם קוטלים אותך נכון? טוב, אל תשים לב.
יש בזה משהו מאוד עצוב. אפשר לקרוא את זה כאילו אתה על איזה טריפ ואפשר לקרוא את זה מתוך בכי.
נוגע!
[ליצירה]
ארוטי משהו. הנה, עוד סוג של כתיבה על אהבה. אהבה לשוקולד, לאישה ולגופה. (שאולי זה אותו הדבר)
האם אני "נותנת" לכל אחד? לא!
האם אני מתנגדת לאהבה בין בשרית? גם לא!
פשוט ויפה.
[ליצירה]
הלואי שיבוא דחפור באמצע הלילה ויקח אותך ואת מי שחושב כמוך לרמאלה (אינשללה) ושם חברי השלום שלך יראו לך כמה בדיוק הם אוהבים אותך ( אם לדחוף קנה של נשק בתחת נחשב למעשה אהבה, כמובן)
רפואה שלימהמה.
תגובות