[ליצירה]
התמציתיות - גרמה לי לקרוא שוב ושוב,
מאוד קצר
אבל מאוד אומר הכל...
כנרת - השארת אותי פעם שנייה בערב אחד ללא מילים :-))
תודה לך על יצירה מיוחדת...
[ליצירה]
בחיי שאבתם אותי :))
תודה לכם על ערבול השירה ללא מלים
על מרקם האגדה והסחף
על שורת המחץ ,
ההכירות האישית, והקסם,
ועל השבח שעלינו לשבח למי שאמר
וברא כּנרת עם שיחים, סודות ואהבות :)
ומחר, יצייר הבוקר שמיים חדשים
כּנרת,
מודה ואוהבת :)
[ליצירה]
מדהימה את.
איזו השתוקקות ואיזו הבעה.
הלוואי שיכולתי ללמוד אצלך...(לא רק לכתוב),
לגאות ולגעוש כך, בלי ברקים ורעמים,
לראות עתיד רגע לפני שחוצים,
רק הרגשה נוחה-
אחח, כמה קסום
הלוואי שיש לך כבר, הלוואי
מחבקת כּנרת~~
[ליצירה]
וואו, את פשוט משו, ללמוד ממך:)
אני יודעת שזה לא קל ליוצר לשנות ביצירתו,
ואת עשית זאת. (יכול להיות שזה היה לך קצת יותר קל, כי זו היתה טעות מקלדת ולא מחשבתך הבראשיתית, ובכל זאת...)
למדתי ממך:))
חיבוק לאלול נושם
כּנרת
[ליצירה]
הדובר בשיר מגלה מודעות לתחושות ולמצבים המורכבים של הדמות, של האשה, אך יחד עם זאת, הוא מתקשה להתמודד איתן, מִפְּנֵי שֶׁגַּם אִם תְּכַנְּסִי לְדִכָּאוֹן, זֶה לֹא יַעֲזֹר .
גם חנה לא רצתה לשמוע "שטוב אנכי לך מעשרה בנים", היא רצתה משהו אחר, היא רצתה שותפות במצוקה. אמנם הדובר מביע את אהבתו אך הדמות זועקת (לעניות דעתי) ל ה ב נ ה.
נראֶה, שמתן לגיטימציה לתחושות הקשות, גילוי אמפטיה והבנה שזה בסדר ומותר להרגיש כך, יש בהם כדי למנוע נפילה למצב של דיכאון.
וידוע הוא שמצבי רוח אצל בנות, זה דבר שמתהפך כל חודש ומגיע עד לקיצוניות, דברים שבנים לא מודעים אליהם, ולא באשמתם כמובן.
להיות משענת תומכת ומבינה, ובלי עיצות בלי עצות בלי עצות, זה באמת לא יעזור.
רק אור וטוב
שיאיר החודש בנוחם מגעו.
[ליצירה]
"אלקים לא מעניש, אלא מעניק" - זה ענין של השקפת עולם, ואהבתי את ההיבט הזה.
"בבוקר חסדך" - חשבתי שאלו הדברים הגלויים שאנו רואים ואעפ"כ הם חסד. כמו השמש הזורחת, החיוך ושאר דברים טובים שאינם מובנים מאליהם, ואילו "אמונתך בלילות" זה החושך בו לא תמיד רואים את החסד, ואולי משום כך נדרשת יותר אמונה. אבל זו רק ההבנה הדלה שלי.
נהנתי ציידת, תודה חמודה.
הרבה חסד, אור ושמחה.
[ליצירה]
צודק, אביב וסתיו,
שיח יוצרים יכול להפעים לבבות
ולהוליד שיר חדש,
אך אפשר גם ששיח יוצרים, פשוט
מזכיר שיר ישן.
אודה ולא אבוש, אשר
בדלותי כי רבה היא,
דליתי מילים משירו של יוסי בנאי:
"שיכור ולא מיין".
ואת שירך אביב,
אהבתי גם בסתיו.
[ליצירה]
חממממוד, בטח שיופי :) זה הרי הכישרון שלך.
מישו אמר למעלה שהוא מאוכזב מהסוף כי הוא ללא תקוה, ובעיני הסוף הוא השוזר את התקוה מתוך גלי הים
מתוך הקסם של הטבע
מתוך החושים המשכרים שהוזכרו בכל השיר. חושים שאינם מתעלמים מן המשברים, מן הכאב והיגע, חושים המאפשרים מרחב ולו לרגע, גם לחלומות ואף לאשליות, מתוך כל אלו, שטה תקוה ירוקת עין על גלים תכולים, רוגעים, הנובעים כנראה מתוך נינוחות שנוסך הנסיון והידע.
ואולי...
ואולי לא היו הדברים מעולם
לא טהרתי בתכלת שוקטה
כּנרת
[ליצירה]
מוזה (לא, לא התבלבלתי בשיר)
טווה אהבה וחמלה
במלים והרהורים
אורגת רסיסי חלון(ם) שנשבר
והופכתו לפאזל המחר
(בסורגי) בסודי משמעויות.
אף כי שקעה השמש
הן לא ישוב ליל אמש
ומה אכפת, צא בלי סיבה לשוטט
הן כך קוראה הנפש
שוטט במרחביה והסר
הסר סורגיה.
טוב, עדין לא שקעה השמש
אבל נגמרו לי המלים שלך:)
[ליצירה]
אצילות
מי שרקם הוא שימרק ויעשה שלא תפחד.
שלא תפחד.
יהלום פראי הדבר הזה,
מ-ל-א אהבה ועוד תקוה.
פשוט
שלא תפחד.
ואת יפתי, מי רקם לך את הים הזה? לבבך בגובה גליו?
אין קסום מן האי שלך, להיות בו שפויים.
כּנרת רוקמת:)
[ליצירה]
חייכתי מלא העין:)
צור ואחת.. - איזה יופי לקרא אתכם. היחודית שבכל מין:)
את יקירתי כותבת בתור בת, ומה פועם אצלנו אם לא הלב? נהדרת את, ח-י-ב-ו-ק-י לך:)
וצור, הגבר שבחבורה, חושב שֶׂכֶל. מקסים.
(אוקי, לא לאכול אותי, לבנות יש שכל [כמה מפתיע:] ולבנים יש רגש, אפילו לב, ואין קשר. פשוט אצל כל אחד מאתנו, דומיננטי חלק אחר).
מתה עליכם
ערב של שושנים
כּנרת