[ליצירה]
יש לי שאלה
כשאתה כותב שאתה לא מצליח לדמיין כלום למה אתה מתכוון- כי אפשר לפרש בשתי דרכים:
אתה רומז לכך שיש לך מעידות באמונה,
שהרי איך אפשר לדמיין שאלוקים שם למעלה מקשיב
לך-אולי הוא לא...
בעיה באמונה.
או שאתה לא מצליח לדמיין את כל העסק -כי גדול עליך קצת.והדברים עצומים מדי בכדי שתפשט ותמעט אותם בדימיון שלך.?????
[ליצירה]
עצוב למדי
האביב זו עונה כל כך יפה, של פריחה... מעניין למה זה גורם לך להרגיש ככה...
טראומת ילדות?
אני אוהבת הרבה יותר את החורף, ואןם כבר אני שונאת עונה זה את הקיץ (בעע! חם, דביק, יתושים)
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מדהים
אהבתי את הסגנון שבחלקו מושאל משפת הנביאים- "סרה מעצבונה".
לפעמים יש חוויות שנחקקות בנו ומסרבות להמחק למרות הכל. ישנו חסרון בלעמוד יציב כמו סלע והוא שהחרוט על סלע -חרוט לעולם.
אהבתי מאוד את המבנה הניגודי:
עומדת איתנה, אך עודנה מבכה; צנומה ומהססת לדעתו ולדעתה היא עומדת יציבה ועוד..
אהבתי גם את השימוש בטבע- רגבי אדמה וסלע.
י"ום, יום ועוד אחד"*צריך לשים פסיק גם אחרי ה"יום" השני.
זהו כלל לא "קטע". זהו שיר לכל דבר.
ושיר יפה מאוד!
המשיכי!
[ליצירה]
ממש יפה. אהבתי את הישירות של סגנון הכתיבה הזה
רציתי להגיד,
בתור אדם ממין זכר,
שהתחושה של בזבוז רגש
מופיע לא רק אצל בנות. ראיתי שהיה פה דיון על זה, בתגובות, ואני מוכרח לומר שהזדהיתי עם כל מילה (כמעט) ואני מכיר הייטב את התחושה.
ואולי מבין כל הבנים בעולם- זה רק אני...
[ליצירה]
אמנם זה הכי חשוב
אבל זה הכי קשה.
קל להגיד דברים כאלה,
מתסכל לנסות ליישם אותם
שוב ושוב,
ולא להצליח.
____
בכל מקרה נגעתי לי בנקודה רגישה מאוד...
[ליצירה]
לא באמת יש לי מה לומר
חי על החס וחס על החיה.
או משהו כזה..
רק בשביל שתהיה עוד תגובה, כן?
חובב
[ליצירה]
[ליצירה]
אני דווקא בעד הסוף.
הוא נותן סיום טוב לאווירה הכללית של השיר כולו.
לדעתי, וזאת תגובה לכל מי שהגיב כאן, שיר לא צריך תמיד להסתיים בתשובה.
לפעמים (ולרוב) השיר מבטא תובנה שאין אופטימיות בסופה.
לא על הכל ניתן לענות ולעיתים שיר שנגמר במילים חזקות וקשות כמו "כאב חד" גורם לקורא להבין לבד את המסקנה שהוא רוצה להבין...
אהבתי מאוד את משחקי המילים: עוצמות, עוצמת, עצמי...
יופי של שיר!
[ליצירה]
הבנתם כמעט לגמרי...
יש עוד רובד מלבד חוסר הביטוי המושלםשל שקיעה בשחור-לבן.
הרובד הוא במבט של אמנות. כשצלם למשל בוחר לצלם שקיעה הוא לא ישתמש בסרט שחור לבן. או שהוא כן ישתמש בשחור לבן, זו האומנות... אבל בכל-זאת, לדעתי, הביטוי של צילום שקיעה הוא בערבוב הצבעים. גונני אפור לא יצליחו לבטא בצורה שלמה את חווית השקיעה..
באותו מובן גם הכתיבה היא ככה.
שמחה היא חוויה שלא מצליחה להרשם... כשהיא נרשמת היא כבר לא חוויתית. א"א לקרוא שיר על שמחה ולהרגיש את השמחה גואה בלב (מי שמצא שיר כזה שיגיד, אני אשמח לקרוא...) בדיוק כמו שא"א להתבונן בתמונה שחור-לבן ולחוות חוויה דומה לשקיעה של שמש... זו לא החוויה ולדעתי כל אמנות שהיא צריכה להעביר חוויה כלשהי. ה"צרכן" של האומנות צריך לחוות משהו כשהוא מביט על תמונה, ציור, פסל, קורא שיר או סיפור ומקשיב למוסיקה וכן על אותה דרך -כל האומנויות...
ויש עוד רבדים שגיליתי תוך כדי כתיבת תגובה זו, אבל אני אשאיר את הגילוי לכם...
תודה רבה על התגובה! אתם מוזמנים לקרוא עוד ולהגיב. תמיד כיף לקבל תגובות...
[ליצירה]