עם רדת הקיץ- יזכרו הקוצים את הרקפות שהחליפו, תזכור האדמה את הלחות שהיתה בה, משפעת מי גשמיה, וריח שרוף יזכיר לכולם את אביבם. ושקט שולט ישרור בכל באלה שאינם מעזים לצאת אל זאת השמש הקופחת, וזוג חרקים יסמנו בחול את צעדיהם עדות לכך שהיו פה, גם הם, בקיץ. ורק הצלף יבהיק צחור פרחיו מעל עלים עגלגלים-סגלגלים מתעלם, מרחף מעל האכזבה השוטפת. וכד של דמעות אעלה לי מן המעין. יהיה לי לישועה? *** וקשר יקרע באכזריות מכוונת בידיים יבשות- מחום. וידקור לבבות נכספים-לגשת ויעשה קיץ גם שם, מבפנים, יוצת כמו אש מתעבה בקצה שדות, ומילות אהבה נרגשות, וזכרונות נעימים יהיו לה למזון. וריח שרוף. ומדוע בכיתְ? [והאם גם אתה?] וכשלא אתאפק--- זר קוצים מתובל בדמעות מתוקות ישלח אליך, במשלוח ישיר- ועוברי אורח תמימים ומועטי ערך יקבלו אל חיקם בחיבוק, מנת חיבה לא-מגעת-להם של שיחות שלא נפקחו. ולא נענו. וזוג חרקים יסמנו בחול את צעדיהם, עדות לכך שהיו פה, והאביב יום אחד, גם הוא ישוב.       לך.