מגיעים לכותל, שוב קר, התעטפתי בשמיכה, והלב, הוא משך את הגוף אל הכותל. ושם התעלות והתרוממות שיש רק בכותל, עטופה בשמיכה מדברת עם הקדוש ברוך הוא, אז מה אם ההסעה יוצאת עוד 20 דקות, איך אפשר להפריד אותי עכשיו מהכותל?! והקב"ה עונה. לא במילים הוא רק מכוון את המחשבות, ואז כבר צריכה ללכת, מאוחר. ונפרדת מהכותל בנשיקה, נשיקה שלא משתווה בכלל לנשיקה של בני-אדם, מתרחקת וכ"כ מבינה למה לא יוצאים עם הגב לכותל, הגדלות של הכותל בכל צעד שפוסעת אחורה... והלב, הוא עדיין שם במקום הכי קדוש שנשאר.