[ליצירה]
אתה מחפש את הנקודות האמתיות בחייך
וכשאתה פוגש בָּאמת
אתה פורש
לפינה בצד ומתחיל
נשימות. אחת ועוד אחת
נעצרת. בטן מלאה
צעקה חנוקה, נחנקֶת
ושוב- בריחה.
נעמד מול מראה הרי
אתה אוהב את עצמך
קריצה קורצה
שפה חוּשקה
ושוב- פיתוי. פוּתה.
הנקודות האמתיות בחייך
מרקדות סביבך מעגלים
הולכים ונסגרים- סוגרים
מכל הכיוונים
עכשיו, כבר אי אפשר לברוח
לא- כבר אין הכח
לשכוח
למרוח
אלא לפקוח
לפתוח
את הלב
לסלוח.
(אחרי כביסה מתפנה מקום
לכתמים חדשים)
שי, לקריאתי כך
את השיר (הטהור הזה) שלך-
אתה מחפש את הנקודות האמיתיות בחייך
וכשאתה פוגש בָּאמת
אתה פורש
נשימות. אחת ועוד אחת
נעצרת. בטן מלאה
חנוקה
מול מראה הרי
אתה אוהב את עצמך
קריצה קורצה
שפה חוּשקה
ושוב- פיתוי. פוּתה.
הנקודות האמיתיות בחייך
מרקדות סביבך מעגלים
הולכות ונסגרות- סגוּר
מכל הכיוונים
לפקוח
לפתוח
את הלב
לסלוח.
(אחרי כביסה מתפנה מקום
לכתמים חדשים)
[ליצירה]
ציטטתי משהו ממך שבעיניי הוא שיר
ושיניתי מילה אחת, ברשותך.
"תמיד את אומרת שהשמש של השקיעה
קרה היא יותר מהמים
וההרים יובילו אותנו לאמת
וילמדו אותנו להיות חופשיים
והעיניים שורפות לי, אמא"