מחר צריך לקום מוקדם
לכי לישון.
אבל המחשבות אינן מרפות
יחד עם הרדיו
הן מתנגנות חרישית ברקע.
מנקרות באוויר
כאילו בו תימצא להן המנוחה.
כמו הכבשים
הן מדלגות מעל גדרות דמיוניים
מטיילות בחצר
מטפסות על הקירות
נעצרות לרגע,
ושוב ממשיכות.
זוהי שעתן הקסומה
כמו ערפל סמיך
הן אופפות אותי
טוחנות עד דק
ושוב בוראות אותי מחדש
מציירות לי פנים עייפות
וחיים יגעים
מציתות להבות
חורטות זכרונות
(ובעיקר
מתגעגעות)
