אור ליט' תמוז תשס"ז

כולנו עשויים אבק של אהבה

ואותו עפר

שנפחת בי

               מתפורר לאבק

ואותם הפרחים-

               קמלים

והחיים- שכמו יצרת בי

               גועים בבכיים

               שבים ודועכים

העצמות שטעמו

את לחלוחית הרוח

שבו וקרסו

אל תוך עמק נעלם

כל מפגש

מוליד וממית, מוריד תהומות

                                                            (ויעל?)