מלים מייפות מציאות
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . חבל. כי זה התחיל כל כך יפה וממש נדהמתי מעומק התיאורים אבל אז הגעתי לכמה קטעים והתבטאויות שלא היה לי נעים לקרוא וזה הרס לי הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] . מצחיק למדי. רק עכשיו אני מבינה שההוראות שהרב אבינר נתן לבנים לפני דייט הן ברצינות ולא סתם בדיחה משעשעת. [ליצירה]
- [ליצירה] אביתר!!!! אני מתה עליך! אתה האח הכי חמוד בעולם!!!! (ואיך לא הראת לי את השיר הזה?! אותך לאמא) [ליצירה]
- [ליצירה] . אה, ועוד משו- גם אם בכל זאת מחליטים לקחת יוזמה ולהתקשר לאנשים- זה לא עוזר כי הם לא מצליחים למלא את החלל שפעור אצלי כרגע ולאחר כמה משפטים לאים נפרדים וסוגרים את הטלפון עם ריקנות עוד יותר גדולה בבטן. ואז שואלים מה כן אני צריכה כרגע. ויודעים את התשובה. ונכנסים לתוך השמיכה ובוכים. סתם, לא תמיד זה נגמר כזה טראגי. לפעמים מציירים או קוראים או יוצאים לטיול לילי-לקראת-בוקר. [ליצירה]
- [ליצירה] . לא, זה לא גירים, זו פנדה מרוחה למדי... [ליצירה]
- [ליצירה] * אבל באמת באמת בלי מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] . דנה- הדברים האלה לא מיותרים בשלב ה'נַעַרי' של החיים אך מגיע זמן בו הנפש כבר בשלה לשלב הבוגר יותר והרגש רוצה להרעיף עצמו על המקום שנכון לו עכשיו. בשלב הביניים הזה בו הרצון הבוגר עטוף בחיצוניות הבוסרית עדיין- הרגש מתבזבז (בין היתר) כי הוא כבר לא מסתפק בדברים בהם מימש עצמו בעשרים השנים האחרונות אך זה הדבר היחיד שהוא מכיר. כמובן עד שההוא יבוא ויאמר וערוגית- אני לא חושבת שזה גורם לאדם להיות פחות שלם, רק קצת מבולבל. [ליצירה]
- [ליצירה] . מיכל- איזה יופי שזכרת! הציור ששלחת בהחלט היווה השראה. [ליצירה]
- [ליצירה] ושום דבר לא נסחף, מתוק. המקום המדהים הזה הפך להיות חלק ממך, מכולנו. ואם נגזר עלינו לא לחיות אותו באדמה- נחיה אותו בנשמה. [ליצירה]
- [ליצירה] התכוונתי למשל. עדיין לא ניסיתי לתפוס פרפר אמיתי. רק בעדשת המצלמה. (אם ראית פעם נערה תמוהה שמתרוצצת במאה שערים עם מצלמה- זו הייתי אני. הפרפר לא הסכים לעמוד על התריס הכחול וניסיתי להכריח אותו) [ליצירה]
תגובות