[ליצירה]
.
והחוסר-מסר לא מטריד אותי.
יותר מציקה לי השאלה:
ממתי לוקח יומיים לארוז?
כאילו...
י-ו-מ-י-י-ם-?????????????????????????!!!!!!!!!
והשאלה מתגברת כשמודעים לעובדה שהעומד לפנינו שייך למגזר הזכרי.
אם הוא היה איזה צפונבונית שצריכה לארוז את כוווווווווווווול המלתחה שלה והאיפור- הייתי מבינה.
אבל מה כבר יש לו לארוז- מברשת שיניים?
אכן שאלה קשה ונוקבת...
[ליצירה]
.
כמה שהפלאת לכתוב את הלילות האלה.
ודוקא בלילות שלא קורה דבר יש באוויר את התחושה הזו שמשהו מרגש הולך לקרות ומחכים לו ומחכים והוא לא מגיע ובשלב מסוים אני אוחזת בפלאפון ועוצמת עיניים ובכוונה עצומה מנסה להעביר טלפתיה לאנשים שאוהבת- שיתקשרו. וגם זה לא עוזר. ואז הולכת לישון.
וכמובן שבלילות הללו, כמו להכעיס- לא מצליחים להרדם.
אוף. אני שונאת את זה.
[ליצירה]
.
כן, אני מניחה שאתה צודק אבל זה בעיקר קשור לסוגי אנשים. לאו דוקא כל מי שלא אוהב פשוט לא המריא מעבר לחשבונות המצומצמים, יש אנשים שזה באמת סוגר אותם וחונק. יכול להיות שיש הרבה מעבר אבל עצם ההתעסקות בחישובים ופרטים מגבילה את הכמהון שלהם ללא יודעת מה.
תגובות