אני שומר. על חדר מלא בני-אדם. לא מרצון. לא משלמים לי. לא עברתי הכשרה צבאית. רק מטווח אחד. בערך 30 כדור. ותרגול הסתערות. לא פגעתי באף אחד. רוצים לפגוע בי. שזה אולי לגיטימי. שאיפות לאומיות. כיבוש מדכא. ומה לא. אני לא כועס על אף אחד. אבל אני מפחד. ביני ובין המפגע הפוטנציאלי. יש כמה מחסומים. גדר בטון. פטרול של חיילים. דלת זכוכית. שנפתחת רק מבפנים. וה M-16 שלי. קראתי לו איציק. כדי שיהיה לי אתו אינטימיות. (אולי כך לא אשכח אותו בכל מקום.) וגם כדי לעשות צחוק. מעניין מאוד לא מצחיק. איציק אגב. זה שם של משחק בנשק. משהו כמו רולטה רוסית. רק עם M-16. בהתחלה הקב"ט פחד לתת לנו נשק. זה סכנת חיים הוא אמר. שלא יהיה לנו פה פליטת כדור. אחרי כמה חדירות באזור. זה נהיה סכנה ללכת בלי. עכשיו לחצי מהחברה יש נשק. זה כבר דבר של מה בכך. הולכים עם מרגישים בלי. רק שלא כולם מרגישים כך. נתן אומר שאנחנו נעשינו אלימים. הוא סרב לקחת נשק. מצחיק לחשוב. שלהימצא איפה שאנחנו נמצאים. זה כמעט אוטומטית מקטלג אותנו כאלימים. אולי אפילו גזענים. אני לא שונא אף אחד. אבל מישהו שונא אותי. או את מה שאני מייצג. ובכל רגע נתון הוא זומם את מותי. אם הוא יופיע. הדלת הנעולה. תיתן לי כמה שניות השהייה. אם אלוהים יעזור אספיק להורידו במרווח הזה. אם לא. אשמש חומת מגן חיה לשאר. בתרגיל שהיה אתמול. הרג אותי המחבל. לפני שהבנתי מה קורה. הוא התפרץ פנימה. אש-אש-אש-אש!. אתה מת. אינסטינקטיבית הרמתי את איציק. שבכלל היה נצור. בכל מקרה כבר "חוסלתי". חבר שלי מסתובב בלי נצרה. לך תדע מה יהיה הוא אומר. בזמן אמת. לפני שפגשתי את איציק לא פחדתי. מקסימום נמות הייתי אומר ומחייך. מה שבהחלט נכון. לי יש סיכוי גדול למות בהיתקלות. לכן גם נהרגתי בתרגיל. אבל פעם זה לא הפריע לי. לא היה נראה לי ממשי. עכשיו איציק שומר עלי. אני לא זז בלעדיו. אני גם לא נרדם בלילה. למרות שאיציק מונח סמוך למיטה. יש משהו בלהחזיק רובה. שלא נותן לך להיות אופטימי. גם אם קראת לו איציק.