[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
כתיבה פשוטה, אמיתית, יפה ונוגעת ללב.
נראה לי שהמעבר בין האמירה שלך ש"אני נשארת", לא הולכת לגוש וכו', לזה שבכל-זאת נסעת - לא מספיק מובן, קצת קטוע. אולי אפילו אנטר יעזור.
נו, עכשו את שמחה שבאת לבסוף?
ישועות ונחמות, אך בשורות טובות.
(על הקטע של האהבה נראה לי שאיני מסכימה כל כך. נראה שאת מכה על חטא [אולי לא הבנתי טוב?], בזמן שלא את צריכה להכות עליו. ממש לא!)