[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
המשוררות המצחיקות - התשובה לשאלה בקשר ל'בס"ד' נכתבה על ידכן בשתי השורות האחרונות של תגובתכן. זו הכרה בכך שה' הוא יוצר הכל, הכל תלוי בעזרתו, וזו גם מין בקשה (לדעתי) שימשיך לעזור לנו. (אפשר גם לכתוב המון דברים בעלי משמעות דומה, אם נמאס מהשגרה...: ב"ה, לק"י [=לישועתך קויתי ה'] וכל דבר שאת יותר מזדהה אתו!
[ליצירה]
כתיבה יפה עם דימויים טובים. אולי חסר קצת ליטוש: הפריע לי שבשורה הרביעית חוזר שוב צמד המילים "אות ראשונה". הייתי מחליפה "אות" ב"תו" וכו'. גם המילה "שם" חוזרת פעמיים שורה אחרי שורה.
בכל אופן, שיר נעים לקריאה, רעיון וביצוע יפים.