[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
יש כאן משהו. זה יפה.
אבל משהו הפריע לי; אולי כדאי לנקד? אתה עוצר כל רגע את זרם הקריאה כי המילים לא ברורות לגמרי. גם השורות הארוכות הפריעו לי קצת. והסיום - הפתיעני. הרי הכל מביע תקוה ואהבה לאור, והסוף כזה חשוך...
[ליצירה]
מענין! בדיוק הרגע נכנסתי ל"צורה" אחרי כתיבת קטע על תהלים...
ההתחלה נותנת היטב הרגשה של לחץ, אבל זה קצת נראה כאילו שני הבתים הראשונים לא ידעו מה יהיה ההמשך...
בכל אופן נחמד.
[ליצירה]
וואי, איזה מקורי... רעיון יפה.
היית יכולה לכתוב את זה בצורה טובה יותר, לדעתי. לא יודעת איזו בדיוק. אולי משהו שמספר טיפה יותר על הרגשות והרקע בספור?
חוץ מזה לא הבנתי את המילה האחרונה: לאן הוא קפץ?
נ.ב. אחותי הפנתה את תשומת לבי למילים 10 ו-11 בשורה 7...
שימו לב...!