[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
נחמד!
הייתי משנה את המילה "מזוהמות". מישהו כבר אמר לך את זה?... זה עושה תחושה לא נעימה.
אני לקחתי את הקטע כמונולוג חמים ואוהב. מענין מה ראו בו אלה שהתעצבו.
[ליצירה]
כתוב טוב לדעתי, וחידודי הלשון מיטיבים עם הקטע.
הסוף לא די דרמתי לדעתי. רצית להביע שלמרות פשטותו וחוסר השכלתו הוא היה זה שהיה לו השכל והטוּב לדאוג לכם בימי הצנע? אם כן זה צריך הבהרה מסוימת לדעתי.
[ליצירה]
אחרי קריאת ההסבר שבסוף נהניתי יותר. לא הבנתי הכל, אבל התיאורים מיוחדים. רואים שיש כאן מחשבה, השקעה וכתיבה לא משעממת. אינני יודעת אם השיר מובן ללא ההסבר. אולי צריך לשים לב לכך.