[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
יפה!
יש לך יכולת טובה,
אבל...
לדעתי היה יותר טוב אם היית מקצרת את הקטע, וכמו כן מבדילה בין הדברים היותר גשמיים ומפורטים ("לעבור מתחנה לתחנה ולא למצוא שום שיר שאני אוהבת", "להפיל משהו ולשבור אותו", "צלילי שעון מעורר"), לבין הפחות גשמיים והיותר כלליים ("להיות מודעת לכל דבר קטן", לחזור לשגרה", "לאבד את התמימות").
יש לי הצעה:
אולי תנסי לכתוב קטע חדש, רק עם סוג מן השניים? אשמח לקוראו!
[ליצירה]
שיר נורא וחזק, מצמרר. הרעיון מטלטל. המסר חודר לעצמות.
בשתי השורות הראשונות ההשוואה לא לגמרי ברורה, וחבל, כי הן הפתיחה. לדעתי צריך להוסיף את המילה 'חוטים' - חוטי תיל וחוטי כביסה.
תודה על חויה,
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
[ליצירה]
?!...
צחקתי לכל אורך הקטע. אהבתי את ההומור, את הציטוט מהמקורות, ובכלל את האופי, אבל הפריע לי שלא כתבת הכל בסגנון אחיד פחות או יותר. מידי פעם חרגת ממנו וזה קצת מוזר.
בכל אופן - תודה!