[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
סיפור אמיתי, נכון? יישר כח על פועלך, אבל הכתיבה מתארת יותר מדי כל מה שהיה, וזה לא הכי מענין לשמוע "קמתי, אכלתי" וכו'. חסר לי פן יותר ספרותי. הצלחתי להבהיר את עצמי?...
בכל אופן - כל הכבוד על השמירה על ארצנו.
[ליצירה]
חמוד. הסוף מצוין, קצר וקולע, אך היה יותר מפתיע אם הכותרת לא היתה המגלה מראש את התוכן ואת הסוף - שאמור להיזרק בלי תכנון מראש לדעתי. גם יש שורות שהמשקל שלהן צריך קצת שיפוץ, לא? אהבתי את "מי פילל ומי ילל"...
[ליצירה]
איזה יופי של שיר! התרגשתי. הרעיון יפהיפה. אהבתי מ א ד מ א ד. זה ממחיש את העובדה שה' הוא אבא שלנו ואוהב אותנו בלי תנאי. השיר עושה את זה בצורה כל כך מיוחדת...
רק לא הבנתי למה בשורה הרביעית מהסוף כתוב "כרצוני", ולא "כרצונו", ולמה שתי שורות אח"כ כתוב "אהבתי" ולא "אהבת". זה מכוון?
תודה על חויה!
[ליצירה]
קסום ויפה, מלא אהבה. הפריע לי שבבית אחד הכוכבים מופיעים פעמיים, ואת השורה שלפני הכוכבית הייתי מסדרת כך: "אמא, כך רואה אני אותך!" - נשמע לי זורם יותר.
[ליצירה]
יש קטעים מענינים, כתובים באופן זורם ועשיר. אני הייתי משמיטה את חלקם. אני בטוחה שאתה נזכר בכל יום שהיית בגוש יובב"א כשאתה קורא את זה, אבל נראה לי שעדיף לקצר כדי שהקריאה לא תהיה מיגעת.
בכל אופן - מחכה לחלק ג'!