[ליצירה]
דעה, כתבת את זה מזעזע, מדהים ומרגש.
אני חושבת שלא צריך להתפלל שיהיה אתנו, שיתאבל אתנו, שיקום אתנו. כמו שקראת לשיר - הוא עמנו תמיד בצרתנו. צריך להתחנן שנרגיש זאת.
בטאת נהדר את הכאב המשותף שלנו ושלו.
בבנין ירושלים ננוחם.
[ליצירה]
יפה מאוד. השורה האחרונה מעבירה צמרמורת.
לא הבנתי בדיוק למה המבט אחורה יעודד. חשבתי שהמבט קדימה, על התקוה של עם הנצח, הוא שיגרום לנו לקום. אני מבינה שאת מתכוונת במבט לאחור איך נפלנו וקמנו, נפלנו וקמנו, אבל המבנה של הבית קצת מבלבל :
מי שהביט... ראה - לשון עבר
שמץ מוחה דמעות ומתקומם - לשון הווה.
העברת מאוד מה שרצית, אבל לדעתי מבנה המשפט קצת לא הגיוני.
[ליצירה]
שנה של עצב מתמשך...
ואנו כה קרובים לחזור.
לשנה הבאה בארצינו הבנויה. לשנה הבאה בבית מקדשינו.
כתיבה מעולה. אני אוהב את השפה המעודנת שלך. עושה לי טוב...
הרבה תודה!
[ליצירה]
אהבתי מ א ד!
איזו עדינות... אני גם אוהבת את ההבעה.
זה ממש ממש מזכיר ציורים של אבי כ"ץ. עייני בספר "חלומו של מולה" של מינה איתן, ותגלי הרבה דמיון.
[ליצירה]
כתבתי לך תגובה מאד קצרה, והגיע הזמן להרחיב קצת:
רואים שממש הרגשת את כל התיאורים (כדור אש, נקודה וכו'), ולכן הם מעבירים את התחושה במדויק. אני מעבירה בראש את הדימוי וממש מצליחה להבין, לזהות ולהזדהות. להגיד - וואי, זה באמת ככה, בדיוק! יש המון קטעם חזקים בשיר - האמת שכמעט כל בית היה יכול להיות סיום מבחינה זו. העושר הלשוני גורם שתכתבי ממש במדויק, ותענוג לקרוא את זה. (הפריע לי קצת שהרבה בתים הלחילו בו"ו החיבור.) התיאור האיטי של השלבים מחבר לאט לאט ומגביר את עוצמת התהליך של התפילה. צריך לחשוב על השיר הזה (במיוחד על הרגיעה והאושר שבסוף) כשמתפללים...
[ליצירה]
בקשר ליצירה - חזקה וטובה. הייתי מקוה שאכן הנהג מרגיש כך, כי זו יכולה להיות תחילת החזרה שלו בתשובה.
רם - לא הצלחתי לקלוט אם אתה צוחק או לא. אתה באמת מרחם על משפחתו של המחבל שרצח את השכנה שלי, כי הרסו להם את הבית?!
מדהים עד כמה המח האנושי יכול להיות מעוות.