אותן גדות
על משכבי
בין חֹשך רוח ולֵילים
סוער לבי מילֵי-מילים
תְּקַוִי
שגם עם בֹּקר אור מחציף
אותן גדות לבך יציף
דעה גלעדי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יפיפה מיצוי נפלא של ליריות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! התעלת על עצמך. הרעיון אמתי ונכון, והכתיבה מתומצתת ומביעה להפליא: "לילים", "מלי מלים" - יפה; אותן גדות לבך יציף - נפלא. הלוואי ואכן כך יהיה. יישר כחך. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד. לפעמים באמת צריך לתת לנשמה להכנס לעולמות עליונים, ואז, בהשראה אלוקית, כותבים שיר. נהניתי. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] מציף, מרטיט... [ליצירה]
- [ליצירה] היופי שבצמצום. בהנחה שהיום הוא יום והלילה - אכן לילה..:) מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] מציף מציף כן....מציף [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, כתוב רגיש ופורץ מהלב. שתמצאי בקרוב! [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה, עדין. הסוף מרטיט... [ליצירה]
- [ליצירה] המשוררות המצחיקות - התשובה לשאלה בקשר ל'בס"ד' נכתבה על ידכן בשתי השורות האחרונות של תגובתכן. זו הכרה בכך שה' הוא יוצר הכל, הכל תלוי בעזרתו, וזו גם מין בקשה (לדעתי) שימשיך לעזור לנו. (אפשר גם לכתוב המון דברים בעלי משמעות דומה, אם נמאס מהשגרה...: ב"ה, לק"י [=לישועתך קויתי ה'] וכל דבר שאת יותר מזדהה אתו! [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה טובה מאד, סיום נהדר ומרגש. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של שיר! התרגשתי. הרעיון יפהיפה. אהבתי מ א ד מ א ד. זה ממחיש את העובדה שה' הוא אבא שלנו ואוהב אותנו בלי תנאי. השיר עושה את זה בצורה כל כך מיוחדת... רק לא הבנתי למה בשורה הרביעית מהסוף כתוב "כרצוני", ולא "כרצונו", ולמה שתי שורות אח"כ כתוב "אהבתי" ולא "אהבת". זה מכוון? תודה על חויה! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי... עצוב, חד וכואב. ברוך ה' וברוכים הורי שהגנו עלי מאד ושִמרו את ילדותי הנהדרת כמה שיותר. [ליצירה]
- [ליצירה] הצילו! עצוב, אבל זה המצב כאן. לצחוק או לבכות? [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן ופרח: הגזמת. tali_h: אני מסכימה אתך שהנאצים הרבה הרבה הרבה יותר גרועים מהיס"מניקים, אבל לא עם כך שהם לא באו כדי להרוג. - עם המכות הרצחניות שהם הנחיתו שם, עם שעטות הסוסים, הזריקה מהחלונות והפיכת האלונקות, לא היה מופרך שמישהו ימות. רק בסיעתא דשמיא זה לא קרה. כדי שלא תתרחש עוד שואה חס וחלילה, צריך להבין שלצבאות שנאת היהדות ושנאת הימין אין בעיה להרוג, ובפעם הבאה - ואני כמובן מתפללת שלא - יהיו ח"ו פגיעות יותר חמורות (לא שעוורון ועקרות לא חמורים). הם יכולים בהחלט להרוג בנו בצורה שיטתית, וכדאי שנקלוט את זה, ומהר. אם נחשוב שהשואה לא יכולה לחזור על עצמה, היא ח"ו יכולה לחזור, ואפילו על ידי אחים שלנו. מזעזע. דוד בן הדר: אני מבינה ושמחה שנהג הדי 9 (הדמיוני, לצערי) מתחרט ומרגיש רע עם מעשיו - רק כך אפשר להתקדם למקום טוב יותר. אבל לדעתי לא הוא ובמיוחד לא היס"מניק או החיל הם קורבנות. לכל יהודי יש בחירה חופשית, ועם קצת אומץ ומחשבה ישרה הם יכלו לסרב לבצע את הפקודה המטורפת. אומרים ששטפו להם את המוח - זה נכון, לפי האטימות הלא אנושית שבה עמדו צבאות הגרוש מול הקורבנות האמתיים - נאמני ה', אבל הם היו צריכים לעזוב את אימוני הגרוש כשרק התחילו לבלבל להם את השכל. ואולי גם הנאצים הם רק קרבנות, גם להם בסה"כ שטפו את המוח. שנדע רק טוב ושמחה, בריאות וברכה! [ליצירה]
- [ליצירה] קליל ומתוק (מה עוד אפשר לצפות משיר על סוכר...?) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, איזה יופי. סיום מרגש. את יודעת לכתוב, אבל הדימויים הדי-רגילים בהתחלה הפריעו לי (לא עד כדי כך שאפסיק לקרוא). כשאתה קורא משפטים שברור לך ששמעת כמוהם בהרבה מקומות ("הרוח המלטפת, שמש הפז" וכדו'), אתה לא מתעמק ולא מדמין את פרושם, על אף שהוא יכול להיות מאד יפה. כך אצלי לפחות. לכן הראה לי שאפילו את אותם צלילים ומראות כדאי להביע במילים מקוריות יותר, מענינות, שהעין נתפסת עליהם והמוח צריך ממש להבינם. אבל את ההערה הזו אני לא אומרת על השורות "קולות המרעה העולה מן העמק" ו"רשרוש התבואה הנחה ברוח". הם טובים יותר, גורמים לעצור בהם לרגע. תודה [ליצירה]
תגובות