מַעֲיָנַי
רוכנת, שואבת
טִפּות ממעינִי
טִפּות שאוהבת
מים שהם אני
צלילוּת האגלים
על השורות מתפשטת
נספגת במעגלים
מעֻדנת, מקשטת
בצבע מים והרהור
מגן העדן הפרטי
בגָוֶן של זהב וָאור
ממֵי באר של שירתי
מִלותי מן העִדית לֻקָטוּ
מן הטוב שנזדכָּךְ
והמעין לוּ קט הוא
היִבַש, יחרב הוא כך...?
תודה,
אלקי,
אב מלא אהבה -
שלא דֹם השיר;
שאיבה
עוד שאיבה -
מַעֲיָנַי
הוא מעשיר.
תגובות