[ליצירה]
"על מתתי בלילות" - קורע בהחלט, עד מוות.
כמו הרעש החרישי של החולצה המתרוממת,
וכמו בגדי הלבן שחסרת,
את נוגעת אף כאן בנושא כאוב.
כותרת קשה ומדוייקת.
רחלי, כתיבתך שובה. קראתי כל שירייך,
ולוואי ומנוחמים לילותייך, גם ימייך.
כּנרת
[ליצירה]
יש פה כמה רעיונות שמאוד אהבתי. בכלל, יש קצת אפליה בין החודשים. נראה שתמוז ואלול מתחרים רציניים על תואר החודש הפורה, ואפילו אין בהם חגים מי יודע כמה.
[ליצירה]
סליחה על ניצול המקום לתגובות וגניבת הכבוד המיועד ליוצרת,אבל:
מחר,יום רביעי,כ"ג תמוז(,7\19 )יתקיים מפגש צורה בגן הורדים שבירושלים (ליד הכנסת)בשעה 18:00
אנא אשרו הגעתכם במהירות האפשרית (עוד הערב)
כדי שלא נאלץ לבטל את המפגש...
(לאישור הגעתכם בפורום:כשנכנסים לחלון שנקרא "פורום" כתוב בתחתית העמוד "הודעות אחרונות בפורום"-הכנסו לקישור של "מפגש גיוס" בעמוד 2.)
העבירו את ההודעה לחברים רבים ככל האפשר.
[ליצירה]
זה כתוב אמיתי, וצובט בלב. ונורא מעורר הזדהות וסימפטיה.
במיוחד נגע בי משפט אחד קטן שכתבת -
"דווקא מי שהצליח לשמור על הנר דולק, בזהירות, עד שהנר ייכבה או אולי עד היוֹמוּלדת הבא, מגיע לו שהמשאלה שלו תתגשם". קשה לי להסביר אבל דווקא המשפט הזה הכי עצוב.
וגם אהבתי את ההומור הנוגה שלך. ובמיוחד אתה"תקרו לי בזה אחר זה".
[ליצירה]
שיר מקסים!
ההתחלה הזכירה את עמיחי:
"אמי אפתה לי את כל העולם בעוגות מתוקות"
ההמשך כבר עבר למשהו אחר, ייחודי.
אהבתי מאוד, אך הסוף קצת עצוב- האם אינו יכול לקבל את עוגותייך?
[ליצירה]
בלי להתייחס לשאלה האם זהו שיר או לא,
אני יכולה להגיד, מהיכרות קרובה מדי עם בולמיה,
שלהקיא מילים בהחלט עדיף.
אבל בשביל להקיא את המילים בצורה שתועיל לך צריך יותר חופשיות ממה שמורגש פה.
צריך להתנפץ אל הדף בכל הכוח,
בלי לעצור כל כך מהר, ובלי לסגנן את המילים.
[ליצירה]
שירה
את רק כותבת על זה, או גם מתנסה בזה?
פציעה עצמית היא דבר שדורש טיפול.
אם את פוצעת את עצמך, אני מקווה שאת גם מקבלת עזרה מקצועית.
אם זוהי רק כתיבה על זה, אז בעיני השיר היה ממצה את עצמו בהרבה פחות פירוט. דם וחתכים זה דברים שצריך לתת מהם במינון נמוך מאוד כדי לשמור עליהם חזקים. יותר מדי זה נהפך לממש סתם.
]וחוץ מזה שגם יש הרבה הבדל בין הצורך לפצוע את עצמך בין רצון למות, זה שני דברים רחוקים מאוד אחד מהשני]
[ליצירה]
וזה יפה
ולא רגיל בכלל,
כמוך כנראה.
הלכתי בעקבות השיר הזה לקרוא עוד דברים שלך,
ואיך להגיד- מרשימים, השירים שלך.
ובניגוד למישהו אחר שלא אהב את ה"כמו, כמו",
בעיני זה פסגת השיר הזה,
אני ממש מרגישה את הנשימה הנעתקת עם החיפוש אחרי התיאור המושלם.
דווקא הטרף-טורף-נטרף-רף-רף קצת יותר מדי לטעמי,
החזרה הזו מבלבלת לי את הלשון.
[ליצירה]
תודה לכם.
דוטקום.
כל כך נגעת בי...
אני יכולה להגיד רק אמן.
הלך רוח.
אני דווקא מאמינה שהמפתח לתפילות שלי אצלי.
לא בידיו של מישהו אחר....
מקווה שמצאת את המפתח שלך בנתיים.
[ליצירה]
כל כך חזק.
וכל כך כואב.
וכשאתה נחפז למלחמה, תבדוק עד כמה המלחמה חשובה לעולם, לעומת כמה שחשובה לו עוד קצת אהבה.
ותבדוק כמה היא חשובה לה
[וכמובן לך. אתה כותב כאילו עשית את הבחירה, אבל לא נראה שבחרת את הבחירה שאתה שלו איתה.]
חסרים לי סימני פיסוק.
לנשום קצת, בתוך כל הקושי הזה שכתבת.