בארץ קראתי על הגבול,
ובשמיים על האין גבול.
ובים קראתי על צמאוני.
ובמקומי שלי קראתי על הפחד.
רחלי -
-
-
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חיוך גדול עשיתם לי עכשיו. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כנרת. ריגש אותי שאת עושה את ההקשרים. [ליצירה]
- [ליצירה] שירה את רק כותבת על זה, או גם מתנסה בזה? פציעה עצמית היא דבר שדורש טיפול. אם את פוצעת את עצמך, אני מקווה שאת גם מקבלת עזרה מקצועית. אם זוהי רק כתיבה על זה, אז בעיני השיר היה ממצה את עצמו בהרבה פחות פירוט. דם וחתכים זה דברים שצריך לתת מהם במינון נמוך מאוד כדי לשמור עליהם חזקים. יותר מדי זה נהפך לממש סתם. ]וחוץ מזה שגם יש הרבה הבדל בין הצורך לפצוע את עצמך בין רצון למות, זה שני דברים רחוקים מאוד אחד מהשני] [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי. בקריאה הראשונה לא יכולתי להבין בכלל מה אני קוראת, רק נסחפתי על המנגינה והקצב של המילים, כאילו כתבת ממש לחן עם המילים שלך. בקריאה שניה, ושלישית, אחרי שגם קראתי ת'מילים ולא רק ת'מנגינה, אני חושבת שזה שיר נפלא. התקווה והאפשרות של הציור מחדש, יחד עם האבדן בהתפזרות לכל עבר בלי שיש לך את האחד והיחיד. זה פשוט שיר טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] בלי להתייחס לשאלה האם זהו שיר או לא, אני יכולה להגיד, מהיכרות קרובה מדי עם בולמיה, שלהקיא מילים בהחלט עדיף. אבל בשביל להקיא את המילים בצורה שתועיל לך צריך יותר חופשיות ממה שמורגש פה. צריך להתנפץ אל הדף בכל הכוח, בלי לעצור כל כך מהר, ובלי לסגנן את המילים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מכאיב. דווקא הצורה הלא מושלמת שהשיר נגמר בה משאירה את הטעם המר של ילדה שמתאכזבת ממה שאמור להיות ברור ומושלם... ניסית לדבר איתו על זה? [ליצירה]
- [ליצירה] עלומה. השיר כתוב כל כך טוב, ולפעמים זה קורע את הלב- איך אפשר לקחת חומרים קשים, עצובים וכואבים, ולעשות מהם משהו עדין ומרגש כל כך. מתפללת עבורכן שתהיה בריאה, לעוד שנים רבות. [ליצירה]
- [ליצירה] זה טוב. מדויק. וגם התגובה של "עדיף בלי" שווה קריאה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מבינה הרבה בצילום, אבל זה מפתיע, ואחרי שמעלה חיוך זה גם עושה אפילו לחשוב... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכם. דוטקום. כל כך נגעת בי... אני יכולה להגיד רק אמן. הלך רוח. אני דווקא מאמינה שהמפתח לתפילות שלי אצלי. לא בידיו של מישהו אחר.... מקווה שמצאת את המפתח שלך בנתיים. [ליצירה]
