[ליצירה]
תודה לכם.
דוטקום.
כל כך נגעת בי...
אני יכולה להגיד רק אמן.
הלך רוח.
אני דווקא מאמינה שהמפתח לתפילות שלי אצלי.
לא בידיו של מישהו אחר....
מקווה שמצאת את המפתח שלך בנתיים.
[ליצירה]
כל כך חזק.
וכל כך כואב.
וכשאתה נחפז למלחמה, תבדוק עד כמה המלחמה חשובה לעולם, לעומת כמה שחשובה לו עוד קצת אהבה.
ותבדוק כמה היא חשובה לה
[וכמובן לך. אתה כותב כאילו עשית את הבחירה, אבל לא נראה שבחרת את הבחירה שאתה שלו איתה.]
חסרים לי סימני פיסוק.
לנשום קצת, בתוך כל הקושי הזה שכתבת.
[ליצירה]
וזה יפה
ולא רגיל בכלל,
כמוך כנראה.
הלכתי בעקבות השיר הזה לקרוא עוד דברים שלך,
ואיך להגיד- מרשימים, השירים שלך.
ובניגוד למישהו אחר שלא אהב את ה"כמו, כמו",
בעיני זה פסגת השיר הזה,
אני ממש מרגישה את הנשימה הנעתקת עם החיפוש אחרי התיאור המושלם.
דווקא הטרף-טורף-נטרף-רף-רף קצת יותר מדי לטעמי,
החזרה הזו מבלבלת לי את הלשון.
[ליצירה]
איזה יופי.
בקריאה הראשונה לא יכולתי להבין בכלל מה אני קוראת, רק נסחפתי על המנגינה והקצב של המילים,
כאילו כתבת ממש לחן עם המילים שלך.
בקריאה שניה, ושלישית,
אחרי שגם קראתי ת'מילים ולא רק ת'מנגינה,
אני חושבת שזה שיר נפלא.
התקווה והאפשרות של הציור מחדש,
יחד עם האבדן בהתפזרות לכל עבר בלי שיש לך את האחד והיחיד.
זה פשוט שיר טוב.
[ליצירה]
בלי להתייחס לשאלה האם זהו שיר או לא,
אני יכולה להגיד, מהיכרות קרובה מדי עם בולמיה,
שלהקיא מילים בהחלט עדיף.
אבל בשביל להקיא את המילים בצורה שתועיל לך צריך יותר חופשיות ממה שמורגש פה.
צריך להתנפץ אל הדף בכל הכוח,
בלי לעצור כל כך מהר, ובלי לסגנן את המילים.