מכונית שעוברת בכביש הראשי, תיקתוק עקבים של אישה, גבר מדבר בפלאפון, יש לו קול של אחרי סיגריה, נביחה של כלבה, זו הכלבה של האיש, את שניהם אני מכירה.
רעשים רגילים של לילה רגיל, שאין בו שום בשורה
לילה רגיל של קיץ ארוך מדי ,
כלומר, ארוך מדי בשבילי,
הקיץ החם הזה,
וגם הלילה בוודאי יהיה עוד ארוך.

והבית ישן ונושם נשימות כבדות
ומהחדרים עולים רעשים של אנשים חולמים
ילד אחד שממלמל וילדה שמתהפכת בשנתה
בעצם גם אלו רעשים רגילים של לילה בבית הזה.

פעם היו בו עוד רעשים, פסיעות אל תוך חדר של אחת הילדות, פסיעות אל המיטה שלה, רעש חרישי של החולצה שלה שמתרוממת, אבל הילדה לא הרעישה, היא לא הרעישה, ובסוף נשמעו הצעדים אל מחוץ לחדרה וקול הדלת שלה שנסגרת, ומישהו מתרחק מהדלת שלה ונכנס אל החדר שלו,
גם לרעש הזה אפשר להתרגל, כנראה, למרות שהוא רעש בלתי רגיל, או שכך לפחות הייתי רוצה לקוות.

בחדר שלי כבר יותר משבוע ערמה של בגדים זרוקה על הרצפה, אני לא מסדרת אותם ולא מכבסת אותם, בבוקר אני מרימה מהרצפה חולצה, בלילה אני זורקת אותה חזרה אל הרצפה, למחרת אני בוחרת אחרת,
מה יותר קשה,
שאלה אותי היום מישהי,
השעות של הלילה או השעות של היום.
זה פשוט קושי שונה,
הקושי לפשוט את החולצה ולזרוק אותה אל הערמה, להביט לערמה הזו בעיניים, להיות עייפה מהנוכחות שלה שם,
והקושי לבחור מתוכה חולצה, ללבוש אותה, לסובב את הגב אל ערמת הבגדים ולצאת מהחדר.

רעש מונוטוני של מאוורר ישן, יש בזה משהו מרגיע, וגם התיקתוק של השעון,
והרעש שמשמיע האור כשהוא מנסה לגרש לי את החושך של הלילה,
ומה יותר קשה לי
האור והרעש או החושך והשקט,
זה פשוט קושי שונה,
הקושי לראות את עצמי באור ולשמוע את הנשימות שלי
והקושי לראות אותו בחושך ולשמוע את הצעדים שלו, את החולצה שמתרוממת, את המכנסיים שמופשלים,

זה קושי שונה,
כשהלילה הזה נמשך יותר מדי
או כשהיום מגיע וצריך לקום אליו
, או כשצריך לוותר וללכת לישון, בלי לדעת כמה קשה יהיה.