אני רוצה להגיד לך מילים מתוקות:
פוארות ושריגים
ענבים ועסיס ובציר.
אני רוצה להגיד לך:
יין וצימוקים,
עד שיתגלגל טעמם על לשונך.
אל תעשני כלי שאינו שאול ואינו דרוש
אל תתנני מחוללת לפניך,
ועוד אין לי בגדי לבן.
גם אני הק' מצטרך להנ"לית שמעלי.
רוצה לומר לך כמה מילים והן די מתוקות.
אהבתי את הסופים של השירים גם בזה וגם באחרים. הם מקפיצים את כל הקודם להם מעלה מעלה. (למשל הסיום, 'דע רק זאת ~ (...)ואני, כשאינני חכמה', שאגב הזכיר לי את 'את הכי אבודה כשאת שיכורה' של הכנסיה)
[ליצירה]
גם אני הק' מצטרך להנ"לית שמעלי.
רוצה לומר לך כמה מילים והן די מתוקות.
אהבתי את הסופים של השירים גם בזה וגם באחרים. הם מקפיצים את כל הקודם להם מעלה מעלה. (למשל הסיום, 'דע רק זאת ~ (...)ואני, כשאינני חכמה', שאגב הזכיר לי את 'את הכי אבודה כשאת שיכורה' של הכנסיה)
[ליצירה]
תודה לכם.
דוטקום.
כל כך נגעת בי...
אני יכולה להגיד רק אמן.
הלך רוח.
אני דווקא מאמינה שהמפתח לתפילות שלי אצלי.
לא בידיו של מישהו אחר....
מקווה שמצאת את המפתח שלך בנתיים.
[ליצירה]
איזה יופי.
בקריאה הראשונה לא יכולתי להבין בכלל מה אני קוראת, רק נסחפתי על המנגינה והקצב של המילים,
כאילו כתבת ממש לחן עם המילים שלך.
בקריאה שניה, ושלישית,
אחרי שגם קראתי ת'מילים ולא רק ת'מנגינה,
אני חושבת שזה שיר נפלא.
התקווה והאפשרות של הציור מחדש,
יחד עם האבדן בהתפזרות לכל עבר בלי שיש לך את האחד והיחיד.
זה פשוט שיר טוב.
[ליצירה]
כל כך חזק.
וכל כך כואב.
וכשאתה נחפז למלחמה, תבדוק עד כמה המלחמה חשובה לעולם, לעומת כמה שחשובה לו עוד קצת אהבה.
ותבדוק כמה היא חשובה לה
[וכמובן לך. אתה כותב כאילו עשית את הבחירה, אבל לא נראה שבחרת את הבחירה שאתה שלו איתה.]
חסרים לי סימני פיסוק.
לנשום קצת, בתוך כל הקושי הזה שכתבת.
[ליצירה]
בלי להתייחס לשאלה האם זהו שיר או לא,
אני יכולה להגיד, מהיכרות קרובה מדי עם בולמיה,
שלהקיא מילים בהחלט עדיף.
אבל בשביל להקיא את המילים בצורה שתועיל לך צריך יותר חופשיות ממה שמורגש פה.
צריך להתנפץ אל הדף בכל הכוח,
בלי לעצור כל כך מהר, ובלי לסגנן את המילים.
[ליצירה]
עלומה.
השיר כתוב כל כך טוב,
ולפעמים זה קורע את הלב- איך אפשר לקחת חומרים קשים, עצובים וכואבים, ולעשות מהם משהו עדין ומרגש כל כך.
מתפללת עבורכן שתהיה בריאה, לעוד שנים רבות.
תגובות