ובשובי מן האוויר
המהביל של השפלה
אשא עיני אל ההרים
הסובבים אותי סביב,
ואחבק חיבוק חזק
את הקרירות המצילה.
לכל איש יש הר
שהוא נושא על גבו-
שנתן לו שלווה
ולקח את ליבו.
למעשה זה הוגדר כ"קורס"- מקצועיים אנחנו...
ילד- אני לא אמרתי שאתה מגעיל... זה רק אתה אומר (אונה לך ואונה לך) ולגבי המסרישי- הלינק לא נלחץ לי - רוצה פרטים מדוייקים אם אפשר.
סמינר ברמות שפירא?..
לא.. יש לי רק עוד חברה אחת (חוץ ממני) שהולכת לשרת במדרשה, והיא תהיה עוד שבועיים בסמינריון בעפרה...
אני הייתי בנתניה והיה מעולה.
---
רמות שפירא זה לא המקום ההוא שעושים בו את הסמינריוני אישות ומשפחה? ^-^
---
סמינריון, סמינריון, לא "סמינר"- זה עושה לי אסוציאציות של בית יעקב...
(^:
סליחה, אבל זאת באמת קצת חוצפה... (:
זה השיר שלי...
ומבחינתי - *כך* הוא צריך להסתיים.
ואלה שורות משמעותיות בשבילי...
[חוצמזה שאם אני אשתמש במילה "נבו" בשיר שלי, אני ארגיש כמו רחל המשוררת. לא שיש רע בלהרגיש כמוה, אבל אני לא כמוה...]
יצירה נאה ודיון חביב ואני גם חושבת שזה גובל בעזות מצח, ילד: יש לך שירים יפים משל עצמך למה אתה מנסה להשתלט על שירים יפים משל אחרים? ממממ?...
צחוקיה כאן.
וואללה התגעגעתי.
אה, ומתקרבת, היו לך חברות בסמינר בנות מדרשות ברמות שפירא? ידוע לך על זה משהו?
ממ..
כמו שמישי אמרה, הסיום הוא מעין פראפרזה על השיר המפורסם של זלדה..
אז ההר נותן שלווה.
אבל באיזשהו מקום, לפחות אצלי, הוא גם לוקח את הלב- כמו שאהבה לוקחת אותו. לא לוקח לעצמו, אלא.. גורם לך 'להתאהב' בו ולהרגיש אליו כזאת שייכות, שקשה לך בלעדיו..
[טוב, אבל אולי זה רק אני וההר שלי.. (:]
ב"ה
בלי להסתכל אפילו על זה שזה חוצפה מצד ילד, הסוף של מתקרבת פשוט יותר מתאים, אין מה לאמור. אם לוקחים את הסוף של ילד זה הורס את כל האפקט זלדה. לא תעשה כלאיים בין זלדה לרחל! חוצמיזה שגם מבחינה פנימית יותר אהבתי את הסוף של מתקרבת. של ילד גם לא נשמע לי מתאים, וגם פחות קוסם לי במשמעויות הטמונות בו.
וגם חצוף, שלא לדבר על זה בכלל.
[ליצירה]
טוב אז לא סמינר
למעשה זה הוגדר כ"קורס"- מקצועיים אנחנו...
ילד- אני לא אמרתי שאתה מגעיל... זה רק אתה אומר (אונה לך ואונה לך) ולגבי המסרישי- הלינק לא נלחץ לי - רוצה פרטים מדוייקים אם אפשר.
[ליצירה]
...
סמינר ברמות שפירא?..
לא.. יש לי רק עוד חברה אחת (חוץ ממני) שהולכת לשרת במדרשה, והיא תהיה עוד שבועיים בסמינריון בעפרה...
אני הייתי בנתניה והיה מעולה.
---
רמות שפירא זה לא המקום ההוא שעושים בו את הסמינריוני אישות ומשפחה? ^-^
---
סמינריון, סמינריון, לא "סמינר"- זה עושה לי אסוציאציות של בית יעקב...
(^:
[ליצירה]
...
סליחה, אבל זאת באמת קצת חוצפה... (:
זה השיר שלי...
ומבחינתי - *כך* הוא צריך להסתיים.
ואלה שורות משמעותיות בשבילי...
[חוצמזה שאם אני אשתמש במילה "נבו" בשיר שלי, אני ארגיש כמו רחל המשוררת. לא שיש רע בלהרגיש כמוה, אבל אני לא כמוה...]
[ליצירה]
=)
יצירה נאה ודיון חביב ואני גם חושבת שזה גובל בעזות מצח, ילד: יש לך שירים יפים משל עצמך למה אתה מנסה להשתלט על שירים יפים משל אחרים? ממממ?...
צחוקיה כאן.
וואללה התגעגעתי.
אה, ומתקרבת, היו לך חברות בסמינר בנות מדרשות ברמות שפירא? ידוע לך על זה משהו?
[ליצירה]
...
את טובה מאוד.
וכבר לא פיצקית. אבל את יודעת את זה בעצמך. וזה קצת עצוב כי כשהיית פיצקית נגעת לי ללב כל כך, ו.. ועכשיו פתאום כולם מתבגרים ומשתנים ואתה עדיין אוהב אבל זה אחרת.
(תקראי את זה בנימה הנכונה, טוב?)
[ליצירה]
..
לא.. הם חמודים!
(אתה מדבר עם אחת שיכולה לעמוד שעות ליד הלול של הפרגיות בקיבוץ, ולהעריץ את היצורים החמודים האלה.. ואח"כ ללכת בשלווה לחדר-אוכל ולאכול עוף).
תגובות