בחיי שהשיר הזה שמור על המחשב שלי מזה עידן ועידנים (טוב, לא להיסחף..), אבל האופנה האחרונה של "יצירות הילד שבי" הביאה אותי לדלות אותו ממעמקי התיקיה שלי ולחשוף אותו לקהל הרחב (:.      מקרבת אל פניי תמונה ישנה אני והרים וחיוך. איזה תום ילדותי וקסום נסוך בכל, אך מקרוב מבחינה שהוא נפוג לאיטו. ומתוכי מזדעקת הילדה הקטנה המשומרת, את סתם מתחפשת זאת לא את באמת שמסתובבת כגברת בלי בושה. מי את בכלל, גרגר אפון? אני משתיקה אותה, לרוב היא ידידותית-- אבל בהתקפי נוסטלגיה רצוי לנטרל אותה, את הילדה הקטנה שבי.