לפעמים באין כוח בנפש להניע שפתיים לומר, נכמהת כל כך שתהיה פה ויפצה הליטוף הנכמר. ואינך. ואיני אומרת דבר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. אני פה. --- אני לא בטוח שאפשר להסתתר מאחורי ההיתר של POETIC LIECENCE, כאשר מפירים באופן בוטה את חוקי הלשון. אני מתכוון ל"נכמהת". זה... קצת מאולץ לשיר, כי זה אמור להיות "כמהה", אבל לא הסתדר לך עם הצליל... אני טועה? <גם: יחד עם "נכמר" זה מעמיס יותר מדי.> --- סך הכל זה מעולה ואני אוהב את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] "נכמהת" זו מילה נפוצה, הרווחת בשימוש אצל אנשים מסויימים בכל מיני מקומות; מילה זו לא נוצרה כאילוץ של 'כמהה' ע"מ שיסתדר למשקל.. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה רועמת היא השתיקה שאת מתארת בשירך, הכמיהה הלא מתממשת, וההשלמה עם אי המימוש - עם התסכול בעצם... [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן. לא השתמשתי ב"נכמהת" כי לא הסתדר לי. וכפי שאמר מי שאמר, זו אכן מילה השגורה על לשוני (:. <מה יש, אסור כבר לחדש חידושים בשפה?..> [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי נכמהת: אחד היתרונות של שירה לדעתי, מבחינה צורנית, הוא לשבור את כללי הלשון המקובלים לפעמים. יש לזה כמה יתרונות- קדם כל לפעמים הכנסה של שורש לבנין לא מקובל נותן לו משמעות מיוחדת, שמתאימה לאותו בנין. אבל גם בלי זה- הכלי של המשורר הוא השפה, המילים, ולכן לא רק שמותר אלא אף רצוי להמציא מילה שלדעתו משדרת ניחוח מסוים, אופי מסוים. ככה שפה מתעשרת וככה ממציאים דרכים להביע שלא היו קודם. בקיצור, אני בעד נכמהת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו ------ [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי כבר מילים --- [ליצירה]
- [ליצירה] - - [ליצירה]
- [ליצירה] --- טוב, את יודעת מה דעתי על הפומביות של זה *** אבל מצאתי לזה פרשנות אחרת שיותר מוצאת חן בעיני. וזה כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... -----.. (הקול הזה שיוצא כשמרגישים כאב חותך ושורף ועוצרים את הנשימה) [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש חזק... דיבר אליי מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] .. רן, יש אנשים שמסוגלים לשבת רצוף ימים ושנים וללמוד. יש אנשים ש-מה, לעשות, הנשמה בורחת להם, והם צריכים את העצירה הזאת לנשום, להתרווח קצת מידי פעם, ואז לחזור ללימוד. ועדיף שההתרווחות הזאת תהיה בלנגן לקב"ה, ולא בסתם עיסוק של חולין, לא?.. בוודאי שיש אפשרות להתקדם עם זה, לגרום לנשמה להתחדד, להתפקס יותר עם הזמן, ופחות "לברוח". אבל גם הבריחות האלה חשובות ומשמעותיות לאנשים כאלה. אולי אפילו לא רק בדיעבד.. ויש ישיבות שהולכות עם הקו הזה. עכשיו-- הסוף לא בא להביע, שהאידיאל זה לשבת בחדר ולנגן. לא... וגם הבחור מבין שאחרי הכל, ואחרי שמתאפסים, צריך לחזור לבית מדרש וללמוד... הסוף בסה"כ בא להביע, שזה לא קורה פעם אחת ונגמר, אלא החיים מורכבים ממשברים, מעליות וירידות. לכן קראתי לסיפור ככה. רק שבפעם השניה, אם שמת לב, זה כבר שונה. הבחור מכיר בזה שהוא צריך את ה"בריחה" הזאת של הנשמה מידי פעם, אבל הוא מתעל את זה ישר לכיוון הנכון... בלי הקטע של הדכדוך והייאוש העצמי... זה לפחות מה שניסיתי להעביר. לא בטוח שעשיתי את זה נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] .. ילד, זה שאתה נהנה לסיים את חייהם של גיבוריך באופן מזוכיסטי משהו, זה לא אומר שכולם חייבים (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני דווקא לא הבנתי את זה דווקא כנק' מבט של שליח ציבור. תפילת שמונה עשרה, גם עבורי, היא פאזה אחרת בתפילה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... נורא נורא יפה, ואצילי. מרחיב את הנפש (באמת!). [ליצירה]
- [ליצירה] ... כלומר, יפה מאוד, אבל לא יפה לעשות דבר כזה לקוראות תמימות! [ליצירה]
- [ליצירה] .. היי, איך לא ראיתי עד עכשיו?.. מתוק מריר. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... עדין כזה. טהור. אהבתי.. [ליצירה]
תגובות