לפעמים באין כוח בנפש להניע שפתיים לומר, נכמהת כל כך שתהיה פה ויפצה הליטוף הנכמר. ואינך. ואיני אומרת דבר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] *. אני פה. --- אני לא בטוח שאפשר להסתתר מאחורי ההיתר של POETIC LIECENCE, כאשר מפירים באופן בוטה את חוקי הלשון. אני מתכוון ל"נכמהת". זה... קצת מאולץ לשיר, כי זה אמור להיות "כמהה", אבל לא הסתדר לך עם הצליל... אני טועה? <גם: יחד עם "נכמר" זה מעמיס יותר מדי.> --- סך הכל זה מעולה ואני אוהב את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] "נכמהת" זו מילה נפוצה, הרווחת בשימוש אצל אנשים מסויימים בכל מיני מקומות; מילה זו לא נוצרה כאילוץ של 'כמהה' ע"מ שיסתדר למשקל.. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה רועמת היא השתיקה שאת מתארת בשירך, הכמיהה הלא מתממשת, וההשלמה עם אי המימוש - עם התסכול בעצם... [ליצירה]
- [ליצירה] ... אכן. לא השתמשתי ב"נכמהת" כי לא הסתדר לי. וכפי שאמר מי שאמר, זו אכן מילה השגורה על לשוני (:. <מה יש, אסור כבר לחדש חידושים בשפה?..> [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי נכמהת: אחד היתרונות של שירה לדעתי, מבחינה צורנית, הוא לשבור את כללי הלשון המקובלים לפעמים. יש לזה כמה יתרונות- קדם כל לפעמים הכנסה של שורש לבנין לא מקובל נותן לו משמעות מיוחדת, שמתאימה לאותו בנין. אבל גם בלי זה- הכלי של המשורר הוא השפה, המילים, ולכן לא רק שמותר אלא אף רצוי להמציא מילה שלדעתו משדרת ניחוח מסוים, אופי מסוים. ככה שפה מתעשרת וככה ממציאים דרכים להביע שלא היו קודם. בקיצור, אני בעד נכמהת. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו ------ [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי כבר מילים --- [ליצירה]
- [ליצירה] - - [ליצירה]
- [ליצירה] --- טוב, את יודעת מה דעתי על הפומביות של זה *** אבל מצאתי לזה פרשנות אחרת שיותר מוצאת חן בעיני. וזה כתוב טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הא. זה מה שיש לך להגיד? ): --- מי את, מי את? איי וונט הזדהות במסרישי!.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... לדעתי זה דווקא נורא יפה (גם אם אין בזה רעיון), אבל אולי אני לא מבינה בצילום. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוקיי, אוקיי. זה דבר ידוע, שאני מבינה מהר כשמסבירים לי לאט (:. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מעניין. אבל אני לא יודעת אם את יודעת ממתי היינו. זה כבר הרבה זמן, בכל זאת. (בר"ח אלול זה היה שנתיים). קשה לאמוד את השינוי מכזה מרחק של זמן, במיוחד שעברו עלי עוד דברים מאז. פעם הייתי בת 17. ובכל זאת ברור שהשתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממש מזכיר את "שירי סוף הדרך" ללאה גולדברג (מן הסתם מתבסס על זה). יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וִוי! מעולה! (: [ליצירה]
- [ליצירה] פיצ, אני חושבת שאם היא היתה רואה את צה"ל ואת ההתיישבות כאוייבים, היא לא היתה עונדת את שני הצמידים על אותה יד. [ליצירה]
- [ליצירה] ... נחמד מאוד. אהבתי את הכפלשון של "אישי".. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אויש, במ'ת, ילד... ממך ציפיתי ליותר (: אתה יודע, סאב-טקסט, לקרוא בין השורות וכאלה...P: --- עכשיו ברצינות: קודם כל, מי אמר שהוא כל היום יושב ומנגן בחדר? כתבתי "בלי להישבר כמוני, בלי לפרוש, בלי להרים ידיים"- הוא נמצא בסדרים. הוא לומד, כן, הוא מנסה.. אבל בכ"ז, נשבר לפעמים. מרים ידיים. ושוב חוזר, עולה ויורד, רצוא ושוב. וזה לא מתחיל ולא נגמר בלימוד בסדרים... ה"לטמא" זה לא מהלנגן בחדר, נו... אם אדם מעיד על עצמו שהוא מרגיש שהוא מטמא את הסביבה, כנראה יש לו סיבות מוצדקות לזה. ויש גם עולם מחוץ לישיבה, ובנאדם בהחלט יכול להרגיש שהוא נטמא (או נטמע..) בו. וזה בנאדם שאכפת לו. כי הוא מנסה, למרות שקשה, למרות שמייאש לפעמים. אז כן, אכפת לו מדברים שהרב קוק כותב, והדברים האלה נוגעים לו ללב, ולקרוא לו "הרב" זה לא מתחסד בעיניו. גם לא בעיני. ואגב, לא צריך ידע נרחב כדי להכיר מושגים כמו "קליפות", "גרעין" ו"ללקט ניצוצות". עובדה שאני מכירה, והנה- אני לא למדתי בישיבה... לגבי הנגינה- לא 'דעת, אני לא מנגנת... (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... רק רגע, נעם (או בעצם- אלעד).. "רק אל תהפך לחסיד". במשפט הזה ובמשפטים שבאים אחריו אתה שולל במחי יד פלג רחב, עמוק ואף מקובל ביהדות... [ליצירה]
תגובות