אלם
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אתה צודק, אבל אם יש קשי הבנה כמוני... רצוי להסביר לפני שיגרמו נזקים נוספים... סתם, סתם, או קי, אני לוקח את מילותי בחזרה. סייגתי את דברי לעיל בשתי סליחה ומצטער אחד, הרשה לי להוסיף גם מחילה וכפרה. אני לא מכיר אותך (אשמח להכיר), אבל נפגשתי עם כמה יצירות ממש לא במקום בעבר כאן באתר. אולי נחפזתי מדי להגיב, אבל בקטעים האלה אני חם, ומקוה שתבין. מישי- אחותי לא תרביץ לי, היא למודת סבל בקטעים האלה (סתם) אז זהו, שיהיה חג שמח והרבה טוב ואושר, שלך, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי מה שאנשים מוכנים לעשות כדי לקבל צומי... את לא חייבת לכתוב שאת גרועה בשביל תגובות. תמשיכי לכתוב ותשתפרי. המשקל אבל צריך קצת שיפוץ. וגם כמה חרוזים. בכל מקרה שיהיה בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצב חצב שפינוזאי? איפה אתה לומד, ילד? מי נתן לך רישיון? איך הגעת לזה? [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני רוצה וברשותכם, אני הדל גם אצטרף למעגל, ולא שיש לי מה לומר אולי הטעם קצת נגמר, אחרוז לי עד הסוף המר ואתיחס למאמר. אתה בשירתך כתבת סיפור ילדות (ספר לסבתא) עלי חייל אשר נחמס נבזז, נשדד ונהרס, בהלקח ממנו תוף במעבר שעל החוף אכן, סיפור עגום, אומר, אך יש כאן עוד איזה דבר וסלח לי אם אכתוב מוסר, זה רק אני המיוסר סיפור זה הוא סיפור כמיהה, לתוף חסר, להגשמה, רצון לבא לידי שלם אך לא רצינו לשלם... אנחנו אשמים בכך, הכסף כביכול נחסך אך האמת העגומה עכשיו עצוב על הנשמה. כי לא נתנו לה יותר כי העדפנו לוותר על עוד קצת עומס, עוד משקל בחרנו בנוחות, בקל עכשיו נותרה הנשמה כל כך תלושה ושוממה רק שני מקלות כל שנשאר, מזכרת מימי עבר, של תוף גדול אשר אבד אך לא עזבה תקוה לעד נותרו רצון וזכרון, השיר מראה שיש חזון, אם תאמין שיאוש אין, אזי תוכל גם לתקן... סליחה אם את השיר הרסתי ובין המתדיינים נכנסתי, פשוט עברתי בסביבה -האוירה פה חביבה- החלטתי שפשוט אכתוב, מה שיצא, אם רע אם טוב. הרבה הצלחה, יצחק [ליצירה]
- [ליצירה] ...אם מישו לא הבין, שיקרא שוב את הכותרת [ליצירה]
- [ליצירה] טפשי סתם זלזול. טיפת עומק לא מצאתי פה. סלח לי. [ליצירה]
- [ליצירה] לא בהכרח "... בעיניו היו שרות ציפורי גן עדן... ואני חשבתי בקפידה ילדותית, החיוך אינו ראוי לבעל זקן, אינו ראוי לבעל הלכה, אינו ראוי לאב..." זלדה, פחות או יותר (מהזיכרון) זה לא ממש ככה. צריך לחשוב על הקונפליקט הזה בכנות. מצד אחד קדושה, מצד שני חיים. הילכו שניהם יחדיו? אני בעד. ומי שבאמצע, תתיחסי אליו איך שאת רוצה. אני- האחרון שיצחק עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד זה ממש ממש יפה אהבתי. נראה כאילו הסיפור הזה התרחש באמת. עקבתי לאורך כל הסיפור אחרי דברים שהרגשתי אני, ומאוד הזדהיתי. ומשפטי הפתיחה והסיום, פשוט יפה. ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] מפעים וסליחה על ההתרגשות. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה פעם ראשונה שאני קורא עד הסוף... באמת מעניין! [ליצירה]
תגובות