אלם
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא בהכרח "... בעיניו היו שרות ציפורי גן עדן... ואני חשבתי בקפידה ילדותית, החיוך אינו ראוי לבעל זקן, אינו ראוי לבעל הלכה, אינו ראוי לאב..." זלדה, פחות או יותר (מהזיכרון) זה לא ממש ככה. צריך לחשוב על הקונפליקט הזה בכנות. מצד אחד קדושה, מצד שני חיים. הילכו שניהם יחדיו? אני בעד. ומי שבאמצע, תתיחסי אליו איך שאת רוצה. אני- האחרון שיצחק עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] מה נסגר? זוועה. ותודה ששיתפת אותנו. יש לך כישרון. בהחלט, אבל אנחנו לא מעריכים אומנות מפני שהיא אומנות, אלא על פי התועלת והטוב שהיא מוסיפה בעולם. אני מאמין שיש לך גם מסרים יותר חיוביים להעביר לעולם, בכנות. ושוב תודה (ואל תיקח אותי קשה) [ליצירה]
- [ליצירה] או קי.. זה לא אמור להיות "עת", יבשה הדמעה? בכולופן לא ממש הבנתי את הסיטואציה. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור יפה סיפור יפה, אבל בא נתאר לעצמנו שאותו איסמעיל הוא רוצח לשעבר. אני לא הייתי מוכן לגור אתו בסוכה אחת. אני מקוה שגם אתה לא. עניין קטן- שמואל, אינני רוצה לחלוק או לזלזל ח"ו בשירתך, אבל עם כל הכבוד ל"זיקוקה של הרעות", המשפט הזה הורס את המשקל של הבית. ועוד משהו- אולי כדי לשנות את "ואת פני- האורח- - ידעו להסביר." ל "ופנים לאורח ידעו להסביר" כלומר, לא להסביר את הפנים, (to explain) אלא להסביר פנים ל.. לשיקולך [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה רבה לכם, על התגובות. ממש לא הייתי בטוח לגבי הסיפור הזה ועד כמה הוא מובן, אבל אחרי התגובות... ורציתי להוסיף תודה לאברם לוי שלמד איתי את הסוגיה (כתובות יד עמוד א' והרש"י שם), תודה, אברם! ו שוב תודה לכולכם, ושבת שלום על הדרך. או שבוע טוב. אולי אפילו לילה טוב... החותם בדמע, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, נורא.. וכל מילה מיותרת... ובכל זאת: אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ... לא הסכמתי בגרוש. אתה לייבוביצ'אי? [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, נכון! עליתם על זה, הסיפור נכתב בהשראת הסאטירה של קישון. למעשה, עופים פלא' נתן את הרעיון, כשכתב תגובת זעם על כך שהסוף איננו. (ואני היצחק, כן?) ומי שלא קרא את הסאטירה ההיא מוכרח להשלים חור זה במהירות. שמח שנהניתם (בהנחה שזה מה שכל התגובות מביעות) שאו ברכה, יצחק... [ליצירה]
- [ליצירה] ובכן.. ניסחת את זה יפה, "תאגיד המשוגעים-לנצח" (או באנגלית-madforever inc ) , אני סתם הסתבכתי עם המילים. ולך, נעם יקירי- אתה צודק, כל שמחה, נובעת מאמונה. אנחנו מאמינים בקב"ה ולכן אנחנו שמחים, אבל אני כתבתי את השיר למכנה רחב יותר של אנשים. יש גם אנשים לא מאמינים ששמחים. כמובן, שמחתם אינה שלימה, אבל גם היא במקום (ולפעמים יותר מאנשים מאמינים) ובעומק- גם השמחה הזו, הרדודה, נובעת מאמונה. שהרי אדם כופר לא יכול להיות שמח. הוא יכול להנות, לגרות את החושים, אבל הוא לא ישמח, כי אין לו סיבה. אין תקוה, אין ידיעה כמוסה בלב שצריך להיות טוב, אין אמון בעולם ובבני האדם. לכן גם אין במה לשמוח. אבל סתם אדם מהשוק, יכול לשמוח בצדדים הטובים שהוא רואה במציאות. משהו פנימי בלב (אנחנו קוראים לזה נשמה), אומר לאדם שיש תקוה, שהטוב הוא העיקר והרע הוא החולף. "וישמח את עמו אפילו על ידי מילי דשטותא..." (רבי נחמן) [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף ה'הומוריסטי': "די, מספיק, אבא, אמא..." אמר יוסף בזעזוע. הוא הביט בהוריו המתוסכלים בחוסר אונים. "די, תרגעו", אמר. הם אף פעם לא יתבגרו, חשב לעצמו. הוא יצא מתחת לפוך הכבד ונכנס לתוך נעלי הבית שלו. אמו התייפחה חרישית. "יהיה בסדר", הוא הרגיע את הוריו כשהרים את הקלסר מהרצפה והניח אותו על המדף, "אני ארד להכין לנו מרק לצהרים", אמר, וכבר נשמע קול דשדושיו במדרגות, בדרך למטבח. [ליצירה]
תגובות