ואולי זה אתה, ואולי זה קולך
שדופק על ליבי, מתחנן שאפתח.
ואולי זה מראה זכרונך הקלוש
מפרק ובונה בתוכי בניינים.
ואולי זו אני, ואולי זה קולי
שדופק על ליבך, מתחנן שתפתח.
ואולי זה מראה זכרוני הקלוש
המבקש ממך אישור בניה.
[ליצירה]
...
אובייקטיבית, השיר טוב מאוד.
המשפטים האלה, שבין לבין התאורים... קלעת בול.
וחבל,
כי אפשר היה להעביר הכל, בלי לפגום בכלום,
גם בלי החמישים שקל.
ולהיפך, מוטב היה בלעדיהם.
[ליצירה]
...
בקריאה שניה, התנגן לי "דרשתי קרבתך". ובצאתי לקראתך, לקראתי מצאתיך..
צריכה עוד לחשוב על זה.
אהבתי מאוד את השיבוצים בבית השני.
וגם את החריזה הלא-מחייבת.
--
ובלי טלית אי אפשר?
[ליצירה]
...
שירה, אני מסכימה איתך לחלוטין שאתר יצירה שרוצה להיחשב כמקצועי, מוכרח לדעת לבנות שיח שיש בו ביקורת- לחיוב ולשלילה. רק ככה מתקדמים, רק ככה נבנים. ואישית, אני יכולה לומר שההתקדמות שלי בכתיבה נבעה הרבה מאוד מתוך הערותיו של איזה ילד אחד, שעכשיו הוא חייל, ושהחליט לקחת את הכתיבה שלי כפרוייקט לזמן מסויים :).
וצריך הרבה מאוד ענווה כדי לקבל ביקורת. גם זה נכון.
מצד שני, עוונה צריכים גם כשמעירים. ועם כל הכבוד למקצועיות ההערות, שאליה אני ממש לא מתכחשת (ועם חלק גדול מההערות ש"נושא אלומותיו" נתן כאן, בהחלט הסכמתי), צריך לדעת איך להעיר כמו בנאדם. ורזומה כלשהו בכתיבה לא נותן את ההכשר להעיר בצורה פוגענית ומעליבה.
אגב, סליחה על הבורות, מהם ה"אוקפי" והאייל הקורא"?
(הרכינה *מתקרבת* את ראשה בבושה וכלימה).
תגובות