ואולי זה אתה, ואולי זה קולך
שדופק על ליבי, מתחנן שאפתח.
ואולי זה מראה זכרונך הקלוש
מפרק ובונה בתוכי בניינים.
ואולי זו אני, ואולי זה קולי
שדופק על ליבך, מתחנן שתפתח.
ואולי זה מראה זכרוני הקלוש
המבקש ממך אישור בניה.
[ליצירה]
.
הו.
מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה].
*מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו.
אז מה אם יש לי משבר כתיבה?
אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד?
אז כבר אי אפשר לומר משהו?
עזבו, אני צומית במיוחד היום.
תגובות