אל מול גדרות התיל של מיידאנק
נערות תולות כביסה.
ובתנור הלחם נאפה
אל מול הקרמטוריום.
וכשהר האפר נשקף מן החלון האחורי
נשים מטאטאות בקפידה את הבית
לסלק כל גרגר עפר.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה על ההמלצה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצמרר. ההקבלה כתובה טוב. תודה לערוגה על ההמלצה. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] ראיתי שם פיות שחורים ניצבי בטון זקורים נאלמים משאול, לו-עם?, נפערים מלאי רחמים להישיר קולם במעלות קדושים מתחת לאפס על פסגת האפר להמיס מחרכי עיניו הגדורות כמה דמעות לגווע עד טיפת חמלתו האחרונה . שיזכור. [ליצירה]
- [ליצירה] ... מאחר שמעולם לא קראתי את הספר "ליד כפרים שקטים", לא סביר שלקחתי את זה משם. זה לקוח ממחשבות אישיות שלי בעקבות הביקור במיידאנק. [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה ללא ספק מצויינת אבל לדעתי הרעיון לשיר כולו לקוח מהספר "ליד כפרים שקטים" יכול להיות גם שלא תקני אותי אם אני טועה [ליצירה]
- [ליצירה] באמת תודה למי ששלף את היצירה הזו מחדש... מתקרבת,תודה. כ"כ חזק. כ"כ נכון. כ"כ מפחיד שזה כך [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] יו! חזק וטוב מ--אוד! יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] . *. תודה ליצירה האקראית. [ליצירה]
- [ליצירה] ... בהחלט כתוב מצויין, כמו שכתב כתב החתלתול. המסר קצת הפריע לי. קודם כל, יש הבדל בין לא לחיות בדליחות לבין שמחה. וגם- "כי אפשר לקבל כל פִּגְעֵי הַתֵּבֵל מֵרְעִידַת אֲדָמָה עד תְּקִיפַת מְחַבֵּל בְּאַחַת לא יוּכְלוּ הם לָגַעַת לְךָ- אם תַּשְׂכִּיל וְתַחְכִּים רַק לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה" אם ככה, אני מעדיפה שלא להיות רק בשמחה. עדיין מעוניינת שדברים ייגעו לי, ולא שאוכל לעבור על פניהם באפאטיות כשחיוך מרוח על שפתיי.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אוהבת את מה שאתה כותב, הגם שלא תמיד מבינה. בשיר הזה דווקא.. לא יודעת, משהו בסגנון לא מספיק מהוקצע לטעמי. וברכותיי ליצירה ה-4000.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. א ו ל פ נ י ז ם. (אבל מה, לא ככה?) [ליצירה]
- [ליצירה] ... אגב, לי זה תמיד נראה כמו פרצוף... כזה: ּ_ּ [ליצירה]
- [ליצירה] ... היי, שיר, רק לגבי הסוף של התגובה שלך-- לדעתי זה פחות "אסור להתעלם מהאמת שיש בדרך הזאת", ויותר "צריך לנסות לברר איזו אמת חסרה אצלנו". ונעם, תכתוב מכתב תגובה. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ולפעמים, האי לא יודע עד כמה הוא חשוב לאדם שלו. עד כמה הוא מציל אותו מטביעה במים גועשים. לפעמים, החיבוק לא מבין שהוא הדבר הכי טוב שקרה לאדם שלו. שרק רצה לקבל חיבוק. בקבוקי הזכוכית נשלחים ריקים, אין בהם משמעות. האדם כבר נתן את כל מה שיכול היה להיות בהם- לאי שלו, לחיבוק שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... יכול להיות שהיה משהו דומה.. ההיסטוריה הרוחנית חוזרת על עצמה (:. [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן, זה בהחלט סטייל ה"ירושלמי" (עשינו ממנו גמרא.. :), ואם אני לא טועה- את המונח התמוה משהו "נבקה רוחי", טבע ירושלמי... [ליצירה]
- [ליצירה] ... משום מה השיר הזה התנגן לי בטבעיות בטון רושף-מודגש-ציני-חודרני... מפחיד קצת. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אוף, אני וההומור הלא מובן שלי. כאילו, בזה שרק היא מגיבה לך.. ואתם פה.. לבדכם... עזוב! [ליצירה]
תגובות