אל מול גדרות התיל של מיידאנק
נערות תולות כביסה.
ובתנור הלחם נאפה
אל מול הקרמטוריום.
וכשהר האפר נשקף מן החלון האחורי
נשים מטאטאות בקפידה את הבית
לסלק כל גרגר עפר.
שיר נורא וחזק, מצמרר. הרעיון מטלטל. המסר חודר לעצמות.
בשתי השורות הראשונות ההשוואה לא לגמרי ברורה, וחבל, כי הן הפתיחה. לדעתי צריך להוסיף את המילה 'חוטים' - חוטי תיל וחוטי כביסה.
תודה על חויה,
בשורות טובות, ישועות ונחמות.
[ליצירה]
...
היי, מוכת ירח--
אני מסכימה שההערה של לותנת לא היתה עמוסה בטאקט, אבל עדיין... כשאת מפרסמת יצירות אינטימיות במקום ציבורי, את צריכה לצפות גם לתגובות מעין אלה.
ככה זה כשנחשפים.
לגבי היצירה עצמה... קשה לי להגיב על זה. אבל מאוד כאב לי לקרוא.
[ליצירה]
...
מישי, את משוּ.
(או בקיצור- מה שהיא אמרה..).
אגב, רעות ומילון-- הדגש בשיר הוא בהחלט לא בבית הראשון. טוב לי באפיק המוגדר, אני לא רואה צורך לשנות, פשוט כי ככה טוב לי. השיטפון הוא דבר מדהים-- כשהוא חד פעמי. שיטפון תמידי, זה כבר לא עונג אלא הרס. או קהות.
[ליצירה]
..
ברור שאסור לשאול עד מתי.
זה כמו לשאול אם כואבת לך עצם הפז"ם, או אם אתה עייף. אה, וגם "כמה עוד".
(מכירה את השיר "עד מתי, אבא, עד מתי?".. אז הפנטזיה של המחלקה של איתם זה להשמיע את זה בקולי קולות ברחבי הבסיס.. לכי תביני).
[ליצירה]
...
כדי שיאשרו לי את זה ב"במה", הייתי צריכה לכתוב מתחת לשיר, מאיפה לקחתי כל ציטוט / פראפרזה על ציטוט.
לדוגמה:
זו אני בו, אני בו / באלפי ציפורי שותקת- פראפרזה על "בגני נטעתיך" של רחל.
[ליצירה]
...
אמממ, לא נעים לי להגיד, אבל... זה נורא בנאלי.
כבר מיליוני תסריטים נכתבו על הנושא הזה...
ולא ממש חידשת משהו.
אני מקווה שאני לא פוגעת, בתור אחת שגמכן עברה את התהליך של לכתוב תסריט ולנסות להימנע מבנאליות- אני יודעת שזה קשה..
ראית את הסרט "אפור"? סרט של על אולפניסטית שמחליטה להתחזק והולכת ללמוד בבי"ס חרדי, אבל ההרגשה שזה לא העולם שלה וזאת לא האמת גורמת לה לחזור הביתה...
---
אתה תלמיד של מולי?
מגניב, תמסור לו ד"ש (:.
תגובות