הרעיון מקסים,
אבל הבחירה של כף יד, במקרה הזה לא נכונה לדעתי (בניגוד למקרה של העץ, שזה היה בדיוק מתאים).
חפשי משהו אחר.
הייתי אומרת בטן אבל יש בזה קצת בעיה..
[ליצירה]
הרעיון מקסים,
אבל הבחירה של כף יד, במקרה הזה לא נכונה לדעתי (בניגוד למקרה של העץ, שזה היה בדיוק מתאים).
חפשי משהו אחר.
הייתי אומרת בטן אבל יש בזה קצת בעיה..
[ליצירה]
איזה כיף שתוקנה התקלה. עכשיו, בפעם השישית או השביעית שאני כותבת את התגובה הזו, יש סיכוי שהיא אכן תישלח...
אז קודם כל: וואו. רעיון גדול, המשחק בים צלם האנוש לצלם בהיכל.
היה אפשר לקחת את זה אפילו רחוק יותר, שהרי הביטוי המקורי הוא "צלם א-לקים".
לענ"ד כדאי לצמצם את השיר ולוותר על חזרות והדגשות מיותרות, שרק מחלישות את השיר המיוחד הזה.
שמחתי לראות כאלו באתרנו הקט!
[ליצירה]
קצת - אני חושבת שאם הייתי מוסיפה מעבר לתמונה היא היתה יוצאת "צילום משפחה". בכוונה חיפשתי מינימום של חיוך - עיניים, גומה, וקמט ליד הפה.
רחלי - צודקת. בשיא האובייקטיביות. מה לעשות שהמתוקה הזו היא גם אחותי?
[ליצירה]
אוה, זה גדול, וחמוד. אני ממש מסכימה.
לפני שנכנסתי לאתר הייתי כותבת באמת כמו שאני מרגישה, ואחר כך פתאום תפסתי את עצמי חושבת תוך כדי כתיבה על "מה תהיינה התגובות", ומוסיפה כל מיני דברים שלא באמת היו "אני" ומורידה דברים שהיו חשובים לי כי הם יקלקלו את ערכו ה"ספרותי" של השיר, וזה עצבן אותי נורא. אני משתדלת לא לעשות את זה, אבל ברור לי שאני לא היחידה שזה קשה לה.
[ליצירה]
קודם כל, זה מעניין ומושך לעוד, ויש כמה משפטים שהם בפירוש נהדרים.
דבר שני: לענ"ד עדיף לחסוך בתיאורי אופי, ובמקומם לתת לקורא להכיר את הדמויות, באופן בלתי אמצעי. (במקום שמירב תסביר על הבדלי האופי בינה לבין שירה - תני לנו להרגיש את זה. בדו-שיח שלהן או בסיפורים קטנים מהצד.)
וקצת מהצד השני: לקרוא שירים של הגיבורה כבר בפרק הראשון מרגיש לי כמו אובר-חשיפה. זריקה ישירה למים העמוקים. אני עוד לא "מיודדת" עם הדמות - אז אני גם לא ארגיש את הכאב על מות האב, כמו שאני עשויה לכאוב אותו אחרי כמה פרקים נוספים.
מחכה להמשך!
[ליצירה]
ראשית: הכתיבה שלך מעניינת מאד, מושכת אותי לנסות לרדת לעומק כוונותיך.
נדמה לי שיש לך טעויות ניקוד, שמשנות את המשמעות, האם אני צודקת? ("רוחות שבורות","שלוות צעירות")
אהבתי מאד מאד את הפתיחה - המצפן השבור ונצנוצי הכמיהה. אחר כך הרגשתי שהשיר מאבד את הכיוון... קשה לי למצוא קשר שמאחד את כל הבתים לכדי שיר אחד.
יש כאן מצד אחד את תיאור הכאב שבעולם, ומהצד השני את הדוברת, שמתוארת כדמות מנחמת, כמעט מיתית. אולם היחס בין החלקים מרגיש שבור.
תגובות