והימים ימי ניסן ומשהו מתערבב בי מתעצב ומקבל צורה. מישהו מלמעלה כאילו משחק בי ואין לי זמן גם להבין איך זה קרה. הנפש מתפרשת תופסת עוד מקום אבל נדמה שנעשית שטחית יותר. הכל חומק ממני כמו נוקבו בלב חורים ומשהו לוחץ-דוחק: מהר! חיצוניות שורפת כל שמץ לחלוחית אוזל לא יכולה יותר כך לחכות... בתהליך מואץ כמעט עברתי שבע עשרה והנה כבר שמונה עשרה (דקות)...