א. לוּ הָיְתָה לִי טָלִית מְפֻסְפֶּסֶת שָׁחֹר (שֶׁתַּעֲמִיד לִי זְכוּת אָבוֹת וְתֶחֱצֶה זְמָנִים וּמְקוֹמוֹת) בּוֹהֶקֶת לָבָן (שֶׁאוּכַל לַעֲטוֹת אוֹר לִהְיוֹת נוֹגֶנֶת כְּנֶבֶל הֶעָשׂוֹר) אוֹ עֲטוּרַת כָּחֹל (לַעֲבוֹר בָּהּ בֶּחָרָבָה וְלָצֵאת פַּעַם בְּשִׁבְעִים שָׁנָה) הָיִיתִי יוֹצֵאת אֶל הַמִּדְבָּר וּמוֹצֵאת אוֹתְךָ מוֹצֵא אוֹתִי חוֹזֵר, מְהַדְהֵד, אֵלַי. ב. הַלְוַאי שֶׁיָכֹלְתָּ לִהְיוֹת לְטוֹטָפוֹת בֵּין עֵינַי בֵּינְתַיִם נִשְׁעֶנֶת עַל מְזוּזוֹת בֵּיתִי בִּשְׁעָרַי מְחַכָּה לְךָ לוֹ אוּלַי אריאל, תבורך.