אני: אבל איך, מה אני אמור לעשות.. לחשתי בקולי הצרוד מבכי
היא: אל תכעס,זה לא אתה זה אני, זה מיצה את עצמו
היא: אתה תסתדר בלעדיי, עד היום הצלחת, ובכלל.. מה עשית לפני שהגעתי
אני: אבל מאז שהגעת, היה כ"כ נפלא, פתאום כל הצרות שככו
היא: נו.. אל תסחף יהיו עוד אחרות
אני: אבל בזכותך אני נהייתי יותר דוס, אני כבר מסוגל להתרכז יותר בלימוד
יום אחד אני בלעדייך וכבר נהיה לי רע
היא: מה בדיוק אתה מרגיש
אני: יש לי כאבי ראש, סחרחורות, בחילות
אמא מתפרצת לשיחה: מיכאלוש למי אתה מדבר..
אני: זה שום דבר פשוט נגמר לי האקמול אני לא מסוגל בלעדיו..
ואני מתחיל להרגיש רע, את יכולה לקפוץ מחר ולקנות עוד קופסא
(מיומנו של חולה..)
-סוף-
תגובות