אני: אבל איך, מה אני אמור לעשות.. לחשתי בקולי הצרוד מבכי  

היא: אל תכעס,זה לא אתה זה אני, זה מיצה את עצמו

 היא: אתה תסתדר בלעדיי, עד היום הצלחת, ובכלל.. מה עשית לפני שהגעתי

אני: אבל מאז שהגעת, היה כ"כ נפלא, פתאום כל הצרות שככו

היא: נו.. אל תסחף יהיו עוד אחרות

אני: אבל בזכותך אני נהייתי יותר דוס, אני כבר מסוגל להתרכז יותר בלימוד

 יום אחד אני בלעדייך וכבר נהיה לי רע

היא: מה בדיוק אתה מרגיש

אני: יש לי כאבי ראש, סחרחורות, בחילות

אמא מתפרצת לשיחה: מיכאלוש למי אתה מדבר..

  אני: זה שום דבר פשוט נגמר לי האקמול אני לא מסוגל בלעדיו..

ואני מתחיל להרגיש רע, את יכולה לקפוץ מחר ולקנות עוד קופסא

(מיומנו של חולה..)

-סוף-