מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] זה היה ביטלס בסוף? נחמד. כדאי ליישר לשמאל, זו בכל זאת לא עברית... [ליצירה]
- [ליצירה] אלוהים, איזה שטויות. איילה - לא כל ערבי זקן הוא מחבל, ולא כל תפוז מקומט הוא חבית חומר נפץ. קשה לי להבין איך אנשים יכולים לחיות עם עצמם, כשהם יודעים שהם מסוגלים לראות באנשים מסויימים - חיות. אנשים לא נועדו לשנוא כל כך. זה לא בסדר. [ליצירה]
- [ליצירה] מעוניינת בביקורת? [ליצירה]
- [ליצירה] הזכיר לי עמיחי, משום מה. אני צריכה לחזור לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] ועל זה היתה סבתא שלי אומרת: אי אה או. חוייכתי. [ליצירה]
- [ליצירה] עמית למה אתה מתכוון? לא הבנתי כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, ברוכה הבאה [?]. מצא חן בעיני הרעיון. קצת מורגש חיסרון בסימני פיסוק, אבל סה"כ נהניתי לקרוא. אבל אם את[?] רוצה תגובות, כדאי לפרסם בקצב יותר אטי - ארבע בבת אחת זה הרבה. [ליצירה]
- [ליצירה] המראה נותנת קונוטציה לסיפורי אגדות, אבל מה שאתה עושה איתה לא ממש בכיוון. מכל הדברים שהמראה מסמלת, לא הצלחתי לחשוב איך לקשר את זה ל"סוד הייסורים", כמו שקראת לזה. התיאור של המראה לא מפתח את ההמשך, ודי תלוש – ואני לא אוהבת להגיד את זה, אבל אתה עושה קיטש. אתה מעמיס מלים יפות אחת ליד השנייה, ומה? גם השפה הכביכול-גבוהה יוצרת אלמנט של קיטש. לשפה "גבוהה", כמו שקוראים לזה, יש למעשה שני מישורים: גובה ורוחב. גובה זה המבנה – הטיות ארכאיות ותחביר ארכאי גם כן [ולטעמי, העברית טובה כמו שהיא ולא צריך לפתל את המשפטים]. רוחב זה העושר של המלים, שימוש כפול בהן וכו'. וכאן מצאתי רק גובה, וזה לבד לא עושה את זה. יחד עם ההטיות המסובכות יש כמה טעויות בשפה – ארבעת רוחות צ"ל ארבע, לחפשי – צורם, אאחוז עדיף אוחז וכו'. אתה מדבר על הסופה בימי הנעורים, וניסית לשחק כאן עם המוטיב של הרוח; אבל חוץ מלבוא כמטאפורה לתקופה מסויימת בחיים, הוא לא מתפתח מעבר לזה. להגיד "סופת ילדותי" ו"ימי נעוריי סוערים" לא אומר, למען האמת, כמעט כלום אם אתה לא מבסס את זה. ואתה לא. כמה ביטויים שנשמעים יפה, אבל לא מאוד שייכים בהקשר: איך מראה יכולה לדאות? ממתי ללב יש גלים? נכון, מקובל בשירה להשתמש בפעלים לא בדרך הרגילה, כן – אבל גם דימוי צריך להיות הגיוני. הקשר בין שני הבתים האחרונים לשיר לא ממש ברור. ושוב, השימוש במראה והחזרות אולי יוצרים דרמה, אבל אני לא חושבת שרק לזה התכוונת. אתה חוזר על המוטיב של הייסורים, הסערה, ואני לא רואה את זה. יש הרבה מלים יפות, אבל התיאור של המראה, למשל, כמעט פתטי. אני חושבת שניסית להציג כאן קונפליקט שנפתר בברכת האהבה בסוף, אבל זה לא לגמרי משתמע מהשיר – אין דריכות שנבנית לקראת פואנטה. הכותרת יוצרת ציפיות לארבעה שלבים, ארבעה מצבים שונים, משהו שקשור במספר ארבע - וחוץ, אולי, מארבע פינות של טלית בסוף, לא מצאתי את זה. ושוב, הבחירה שלך במראה דווקא מטרידה אותי. אני רוצה הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו לא הבנתי הכל - אבל בלי ספק זה עשה לי את זה [ליצירה]
תגובות