מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] דמעות. אבל באמת [ליצירה]
- [ליצירה] התאהבתי. זה סביון? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי... [ליצירה]
- [ליצירה] נראה יותר כמו טלנובלה... לא אמין. [ליצירה]
- [ליצירה] אבא, נגמר לי הדף.. יפה מאוד. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] למה ב'בדיוני'? [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] האותיות הסופיות - זה בכוונה? לא ראיתי מה ניסית להעביר. סימני הפיסוק הפוכים; כדאי לכתוב בוורד ולהעלות באמצעות העתק-הדבק. [שי, זה "ללא סיווג, לסווג"] [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] נעזוב לרגע את האמירה [שלא ממש אהבתי...]: זה קטע, נכון? הגדרת אותו כקטע והוא גם כתוב ככזה. אז למה להפוך את המשפטים? למה "מאחורי... אותי כולאים", ולא "כולאים אותי מאחורי..."? זה מסרבל מאוד את הקריאה ונותן הרגשה שניסית להפוך את זה ליותר מליצי אבל-כמעט. כנ"ל לגבי החריזה למחצה. [ליצירה]
תגובות