מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] מסכימה עם קופץ בקשר לשיוף. השתמשת כאן במעט מאוד [ולא רק מבחינת כמות המילים]. כעקרון, הרעיון הזה שחוק עד דק, כמו גם השימוש הנ"ל במבנה ובמילים. [ליצירה]
- [ליצירה] אווילה שכמוני. לא ציורים, צילומים. [ליצירה]
- [ליצירה] כשסיימתי לקרוא וירדתי למטה כדי לראות את התגובות, עלתה בי מיד הכותרת "איך לעזאזל אף אחד לא הגיב לזה?" אני יודעת איך אף אחד לא הגיב לזה. ואחרי ההקדמה הקטנונית הזאת - קודם כל, כל כך כיף לקרוא משהו שלך שוב. חיכיתי לזה. היו לי תהיות בקשר לסוף ["מי זאת הילדה, לעזאזל" לדוגמה] אבל זה נפלא וכתוב כל כך טוב שלא אכפת לי. הרמיזות לאליס ובכלל - - - טוב, נו, זה ברור. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] עם לגוד. רק להוסיף שדווקא יש משהו מרענן בנימת השוד ושבר של הפתיחה, ששווה לשמור עליו גם בשכתוב [אם יהיה כזה]. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הסיום. היתה לי בעיה עם הבית השני - אתה כאילו חוזר על הרעיון ומסביר אותו. ומאוד מצא חן בעיני הרעיון. [ליצירה]
- [ליצירה] התבלבלתי. בהתחלה נראה שמדברים שני אנשים, או שהדובר/ת בא/ה בשם אדם נוסף - ואז מתברר שמדבר רק אדם אחד. לא ברור מתי נעשית ההפרדה - מתי משני אנשים הדובר הופך לאחד (אני *יודעת* שזה קורה בסוף, אבל המעבר לא ברור) אהבתי את ההתחלה. [ליצירה]
- [ליצירה] שטיבלעך - אלה הבתים הקטנים בעיירות. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. והשם פשוט אדיר! (אני היחידה ששמה לב?) [ליצירה]
- [ליצירה] תראה, זה מאוד נחמד - אבל החרוזים שלך הם, איך לומר, לא חרוזים. יש לך שלושה סוגים של טעויות בסיסיות: - נתחיל מזה שארבע-ארבע זה לא חרוז, כנ"ל לגבי קיסר-קיסר. אתה לא יכול לחרוז באותה המילה. - שים לב להטעמה של המילה. זעם הוא מלעילי, לעם הוא מלרעי. לא הולך ביחד. - בשביל שזוג מילים יהוו חרוז צריך יותר מהברה דומה בסיום. ליבי-ייחודי זה לא חרוז; כנ"ל זכרונה-משאלה-ארבע, נפוליון-אפריון, ארבע-השכמה, ממתקים-חמישים וכו' וכו'. אם אתה רוצה ללמוד איך ומה - אלתרמן מאוד מומלץ, וכנ"ל נתן יונתן כשהוא בוחר לכתוב בצורה כזאת. "הטור השביעי" והמחברות לאלתרמן יעזרו לך מאוד, כנ"ל "שירים בכסות ערב" לנתן יונתן, ואת כולם ניתן למצוא בספריה הציבורית. לא קראתי מספיק לאה גולדברג, אבל גם היא מאוד מומלצת [במסגרת רשימת האנשים שיודעים מה הם עושים]. בהצלחה! [ליצירה]
- [ליצירה] קיבלתי. [ליצירה]
תגובות