מישהו שאל אותי פעם במה אני מאמינה. שיקרתי, כמובן, את התשובות הרגילות; אבל בארץ הזאת – הבכויה, הזוכרת – אי אפשר שלא להאמין.
הדס -
-
חסוי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה לא משפט אחד, זה עולם שלם. . [ליצירה]
- [ליצירה] יפה האמת, אך כדאי להתחיל להתאמן בלהאמין.. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה, הזוכרת. הבוכים, הזוכרים. [ליצירה]
- [ליצירה] זו מילה יפה, "בכויה", אבל אני לא מסכימה, לא חושבת שאת צודקת. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] הבכויה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך נכון ואמיתי. ממש ממש ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אפשר להכניס למשפט אחד. ותמשיכי להאמין ואני מקווה שעבורך יש משמעות למילה [ליצירה]
- [ליצירה] אני איתך. ממש נוכח פני ה'. [ליצירה]
- [ליצירה] 'רואים?! אמרתי לכם! כששולחים יותר מדי יצירות בבת אחת זה עלול לגרום לאסונות! אז, רבאק, תתאפקו קצת...' טוב, נו, אני תינוקת P-: [ליצירה]
- [ליצירה] תשנה את הכתב. רום -זה לא עם חולם? ו'כמוה' - אם זה מתייחס לקצב הגלים, אזי צריך להיות 'כמוהו'. אבל זה טכני קטנוני. במיוחד אהבתי את האמצע. [ליצירה]
- [ליצירה] המראה נותנת קונוטציה לסיפורי אגדות, אבל מה שאתה עושה איתה לא ממש בכיוון. מכל הדברים שהמראה מסמלת, לא הצלחתי לחשוב איך לקשר את זה ל"סוד הייסורים", כמו שקראת לזה. התיאור של המראה לא מפתח את ההמשך, ודי תלוש – ואני לא אוהבת להגיד את זה, אבל אתה עושה קיטש. אתה מעמיס מלים יפות אחת ליד השנייה, ומה? גם השפה הכביכול-גבוהה יוצרת אלמנט של קיטש. לשפה "גבוהה", כמו שקוראים לזה, יש למעשה שני מישורים: גובה ורוחב. גובה זה המבנה – הטיות ארכאיות ותחביר ארכאי גם כן [ולטעמי, העברית טובה כמו שהיא ולא צריך לפתל את המשפטים]. רוחב זה העושר של המלים, שימוש כפול בהן וכו'. וכאן מצאתי רק גובה, וזה לבד לא עושה את זה. יחד עם ההטיות המסובכות יש כמה טעויות בשפה – ארבעת רוחות צ"ל ארבע, לחפשי – צורם, אאחוז עדיף אוחז וכו'. אתה מדבר על הסופה בימי הנעורים, וניסית לשחק כאן עם המוטיב של הרוח; אבל חוץ מלבוא כמטאפורה לתקופה מסויימת בחיים, הוא לא מתפתח מעבר לזה. להגיד "סופת ילדותי" ו"ימי נעוריי סוערים" לא אומר, למען האמת, כמעט כלום אם אתה לא מבסס את זה. ואתה לא. כמה ביטויים שנשמעים יפה, אבל לא מאוד שייכים בהקשר: איך מראה יכולה לדאות? ממתי ללב יש גלים? נכון, מקובל בשירה להשתמש בפעלים לא בדרך הרגילה, כן – אבל גם דימוי צריך להיות הגיוני. הקשר בין שני הבתים האחרונים לשיר לא ממש ברור. ושוב, השימוש במראה והחזרות אולי יוצרים דרמה, אבל אני לא חושבת שרק לזה התכוונת. אתה חוזר על המוטיב של הייסורים, הסערה, ואני לא רואה את זה. יש הרבה מלים יפות, אבל התיאור של המראה, למשל, כמעט פתטי. אני חושבת שניסית להציג כאן קונפליקט שנפתר בברכת האהבה בסוף, אבל זה לא לגמרי משתמע מהשיר – אין דריכות שנבנית לקראת פואנטה. הכותרת יוצרת ציפיות לארבעה שלבים, ארבעה מצבים שונים, משהו שקשור במספר ארבע - וחוץ, אולי, מארבע פינות של טלית בסוף, לא מצאתי את זה. ושוב, הבחירה שלך במראה דווקא מטרידה אותי. אני רוצה הסבר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוקיי. יש כאן תיאור של מצב, שעובר די טוב - חוץ מ'מצטבעים', שלא כל כך השתייך לי ודי צרם. האמירה בסוף שקטה מדי, אני חושבת; והיא גם די מנותקת מהשורה הקודמת. בשורה השניה הפסיק לא כל כך שייך. צריך להיזהר עם הפסיקים; לפעמים אנחנו שמים פסיקים לפי קצב הקריאה שלנו ולא לפי החוקים, וזה די צורם. 'כך' בהתחלה לא כל כך התחבר. כך -זה 'כמו'. כמו מה? מצטערת אם אני נשמעת ביקורתית מדי--- אבל הצלחתי לראות את התמונה, וזה טוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] סימני פיסוק הפוכים. לכתוב בוורד, ליישר לימין, העתק-הדבק. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] צריכה לקרוא שוב. ולאט. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] לא ניחשתי אבל זה מצא חן בעיני [ליצירה]
- [ליצירה] אני מאוד לא מסכימה עם הגישה - גם גאונים שמחזיקים את המוזה בכלוב ליד המחשב צריכים לעבוד קשה. חבל, אבל זה הסיפור שלך :) [ליצירה]
- [ליצירה] התאכזבתי... אבל, האמת, בלי לרדת -זה היה די צפוי. [ליצירה]
תגובות