[ליצירה]
גדל וצמח גדל ופרח
הנה צררתי הצרעת, ונתתיה בקן צרעות
עת צורר יַצור על צורתי
אקרא אל צורי יוצרי
שאין כמוהו צור באלהים
ממנו צורתי,
בחירתי אשר אבחר.
[ליצירה]
ב"ה
מלאי סיפוק?? בנפילות אין סופיות??
ומה רע בחיים מייגעים?
בעולם הזה צריך לעבוד את ה', לעבוד!
כמו שבן-אדם עובד על כושר אז רק כשמתחיל להיות קשה וכואב זה סימן שהוא התחיל לעבוד, ככה זה בעבודת ה' וכל ה"חיים הדתיים" שאת מתארת (גם בשיר "עולמות") דווקא הם נשמעים חסרי קדושה וטכניים למדי. הבעיה שלנו שאנחנו לא מבינים שמה שממלא את החיים זאת האין סופיות שבעבודת ה' וממילא כל דבר שהוא לא אז הוא ילקה בחסר באיזה שהוא שלב!
לילה טוב!!
[ליצירה]
יפה מאד. ממש נוגע..
הניגון של המילים קרוע גם הוא, מה שמצליח להעביר את התחושה של הללכת לאיבוד אל ולתוך כל הקרעים.
אהבתי.
ואם אפשר לעודד אז מתוך הדיסק של אביתר בנאי:
"וכשהלב נשבר זורח אוֹר גדול.."
[ליצירה]
וואו, חזק מאד!
הפער בין הרצון להתקדם לבין הרצון להשאר אי שם בנקודת ההתחלה, שהיא אחת הנקודות הגבוהות במציאות, מעין 'זיכרון ליום ראשון' בו התחיל הכל, מה שנקרא התחדשות שהיא נוגעת לא נוגעת..
והמרחק הזה שדווקא הוא זה שמחזיק את הקשר, כמה שזה ככה..
והפיסקה האחרונה שהיא מבטאת ביותר את ההמשך הכנראה מוכרח - 'שבירת הכלים' שהיא הנקודה בה אין מקום בכלי (גוף) להכיל את האור העצום הזה שהתגלה (האהבה).
(ומספרים באגדות שמכאן מתחילים להיבנות..)
תודה