[ליצירה]
גדל וצמח גדל ופרח
הנה צררתי הצרעת, ונתתיה בקן צרעות
עת צורר יַצור על צורתי
אקרא אל צורי יוצרי
שאין כמוהו צור באלהים
ממנו צורתי,
בחירתי אשר אבחר.
[ליצירה]
ב"ה
ממש עמוק.
לאט לאט נהיה יותר שקט-מיקוד מחוץ לעולם הסובב
ומצד שני הכל יותר רועש-כל פרט קטן מקבל מקום
ממש הזדהתי, הסקרנות הזאת שיכולה לפוג בין-רגע עם המבט לאחור..
"אל תסתכלי אחורה כי הכל עכשיו חוזר, אין לנו דרך אחרת ואי אפשר להישאר.." (עדי רן)
[ליצירה]
ב"ה
מלאי סיפוק?? בנפילות אין סופיות??
ומה רע בחיים מייגעים?
בעולם הזה צריך לעבוד את ה', לעבוד!
כמו שבן-אדם עובד על כושר אז רק כשמתחיל להיות קשה וכואב זה סימן שהוא התחיל לעבוד, ככה זה בעבודת ה' וכל ה"חיים הדתיים" שאת מתארת (גם בשיר "עולמות") דווקא הם נשמעים חסרי קדושה וטכניים למדי. הבעיה שלנו שאנחנו לא מבינים שמה שממלא את החיים זאת האין סופיות שבעבודת ה' וממילא כל דבר שהוא לא אז הוא ילקה בחסר באיזה שהוא שלב!
לילה טוב!!
[ליצירה]
אמיתי ויפה!
אמה,
נגעת בנקודה ממש אמיתית,
האמונה לא מתבטאת בזה שכל היום נגיד "יהיה בסדר" או "הכל בסדר",
כי רק להאמין ש"יהיה בסדר" זה קצת כפירה, כי אם לא יהיה ? מה אז ?
אז נכון שבסך-הכל "הכל לטובה" אבל אם כשבאה צרה אנחנו ישר אומרים סיסמה: "הכל לטובה"! אז פספסנו משהו, פספסנו הזדמנות לצאת מהצרוּת שלנו, פספסנו עוד הזדמנות להתרחב.
שיברון הלב הזה, שבירת הכלים הזאת, באה לחדש אותנו בכל רגע מחדש, מתוכם צריך ללמוד לקחת את השברים האלו ולבנות עולם חדש יותר, רחב יותר.
במקום לנסות כל הזמן לברוח מהמשברים, מהשברים, צריך להתחיל לחיות אותם,
כי בסופו של דבר "אין שלם מלב שבור" .
נהנתי מהיצירה שלך, תודה.